וומפיר נייט הקדמה

אני זוכרת את הלילה הזה,בחיים לא ישכח אותו.
את השלג הלבן שעטף כל פינה,האחוזות הענקיות שהיו מפוזרות מסביב עם גנים ירוקים שעכשיו נהפכו ללבנים.
במיוחד את….את הילדה בת ה-5,אותי עומדת באמצע הגן המושלג.
אני זוכרת שהדבר היחיד שרציתי באותו זמן לגלות מי אני,איפה ההורים שלי.
דמעות רבות ברחו מעיניי כשלפתע הופיע מולי גבר נאה בשנות העשרים לחיו שואל ברכות "ילדתי האם אבדת את הוריך?".
הנהנתי,לא היה לי דבר אחר לעשות חוץ מלקוות שהאדם הנחמד יעזור לי…אבל לא…
עיניו הפכו לאדומות בין רגע ושיניו התחדדו "לא למדו אותך לא לענות לזרים?" שאל בטון מרושע,שלפני רגע עמד בחור חמוד שחשבתי שרק לעזור.
דמעותיי התחילו שוב לזלוג בזמן שהוא מסתכל עלי בתאבון.
הוא לפתע קפץ עלי ואני כבר עצמתי את עיניי,מחכה למוות המצפה לי אבל לא……שקט ולפתע מישהו במהירות
על טבעית הכניס את ידו לגופו של האיש המרושע ושהוציא את ידיו יצא….ליבו של האיש ואותו בן אדם התמוטט.
פתחתי את עיני מסתכלת על הנער יפה התואר שנראה כבן-10 מתקרב אלי בנחמדות ושואל בחביבות "את בסדר…יוקי?" ואני רק הנהנתי
——————————–
שמי יוקי ואני בת 16
שערי בלונדיני כמעט לבן ועיניי סגולות-כחולות.
אני ניצלתי ממוות בגיל 5 וחייבת את חיי לאותו בן אדם,קנמה.
יש לי אח חורג ששמו זירו שלא ראיתי אותו מגיל 12 מכוון שאבי המאמץ שלח אותי לפנימיה מיוחדת לנערות,לא מכוון ששנא אותי הוא דווקא די אהב אותי שזה קצת עצבן,אלא רצה שאני אלמד להיות אישה מכוון שאני גרה בבית שכולו רק בנים.
אבל חוץ מזה אני יוצאת לבלות עם חברות ומידי פעם מייעצת להם מה לעשות עם בנים למרות שאין לי ניסיון.
אני נערה רגילה לכל דבר חוץ מדבר אחד…..אני ואחי זירו משגיחים על הערפדים כדי לדאוג שלא יפגעו בבני האדם.