והשחר יעלה

פרק ראשון:
"די !!! צעקתי , היא התחילה ! " אמרה גל בשקט. "כנסי לחדר שלך ואל תצאי משם עד לארוחת הערב" גערה בי אמא . עשיתי כדבריה , מרוב יאוש . ידעתי שגל התחילה , אני לא אשמה . אבל שתקתי , לא רציתי להגיד את זה לאמא , כדי לא להצית את האש עוד יותר . לאחר מכן , הסתגרתי בחדרי כמה שעות טובות . "שחר חמודה , בואי לארוחת ערב ! " שמעתי את קולה של אמא , אך לא הגבתי . היא קראה לי בשנית "שחר ! האוכל מתקרר ! " לא היה לי תאבון , ירדתי למטה והסתכלתי על השולחן בתחושת מחנק . "למה את לא אוכלת ? " שאלה אותי אמא . "אין לי תאבון" אמרתי , זה היה שקר . בטני קרקרה , אך הפה נסגר , הוא סרב בתוקף לאכול , הרגשתי את זה .
אין דבר בלתי נסבל יותר מחוסר צדק ! חשבתי , כאשר אני נועצת מבט באופנים שעל השולחן .
בכל פעם מחדש אני נענשת , וגל , אפילו לא מתעצבנת , רק באה לאמא יפה ובשקט . "שחר חטפה לי את השלט" "שחר ! כנסי מיד לחדר שלך" "אבל אמא , היא חטפה לי ראשונה ! " "אני לא רוצה לשמוע ! היא אחותך הקטנה והיא לא תעשה לך דבר כזה ! " נכנסתי לחדר ונשכבתי על המיטה .
בגלל זה אני רוצה להיות שופטת , חשבתי , בכדי למנוע חוסר צדק שכזה . ברור לי שאי אפשר לשפוט אמא , שהענישה ילדה בת 14 על לא עוול בכפה , אך יש עוד כל כך הרבה מקרים גדולים וחמורים יותר . שפשוט לא היו צריכם לקרות !