"ובחרת בחיים"- פרק 2

"בטח. עכשיו תשתחרר. זה רק משחק ואספר לך איך אתה יכול לחסל דרקון"
נראה שעמוס קלע למטרה בעניין הזה.
הילד אוהב לחסל דרקונים כנראה.
"מה זאתאמרת?" שאל הילד בהפתעה ובעניין
"בוא אני אראה לך. תעמוד על יד העונשין".
השעה כבר לקראת 6 ומתחיל להחשיך. הנורות של הפארק נדלקו כצפוי.
היה אולי קשה יותר לראות, אבל בתנאי השטח האלו כל האנשים מסביב הלכו.
כל ביקורת, הערה מהצד או סתם עיניים ביקורתיות כבר לא היו באזור . הם לא יכלו להפריע לילד ולעמוס .
היה מותר. היה נדרש
"אתה יודע מה החיסרון של אנשים גבוהים?"
שאל עמוס עם חיוך.
"מה?"
"הרגליים שלהם…"
הילד לא הבין
"קל לראות את הרגליים שלהם. תסתכל למטה"
הילד לא הבין
"אבל זה כדורסל! מה הקשר לרגליים?"
"אני אראה לך.. אני אשחק רק בהגנה"
עמוס מסר לילד את הכדור. הילד כידרר ימינה ועמוס בתזוזה דומה לשחק טניס בקושי היה צריך לזוז כדי לבלבל את הילד עד שעשה צעדים.
"כשהמגן שם את הרגל הימנית קדימה ואת השמאלית אחורה באלכסון, ככה, זה הסימן שצריך לכדרר שמאלה. זה עניין של חצי שניה אבל זאת ההזדמנות. יש משמעות גם למרחק של המגן מימך. ככל שהוא יותר קרוב ככה אפשר לעבור אותו אם תסתכל על הרגליים. מרחוק אתה זורק. פשוט"
הילד ניסה להבין. עמוס זרק לו את הכדור לנסיון נוסף. עמוס ראה שהוא הבין אבל עדיין היה לו קשה "תקשיב ילד , ותזכור את זה- לפני כל "הדיווינים" יש להכניס את הכדור לסל. אם יש לך צעד וחצי קח אותו. גם אם אתה במגרש ריק ואתה רץ לכיוון הסל תקשיב לגוף שלך… אני רואה שזה הרבה לעכשיו"
"מממ לא. אני יכול"
הילד היה התחיל להשתפר והוא ראה את זה..ואז בהתקפה העשירית משהו קרה..אחד המנורות היבהב.. בגלל צבע העור של הילד לעמוס היה קשה לראות אותו.. פתאום לא עמד מולו ילד בן 9, עמד מולו חתול מיומן עם עיניים שרואות אותו בזמן שהוא לא יכל להגיד אותו דבר.
מתוך אינסטינקט טבעי הוא ניסה למצוא אותו. עד שמצא הוא כבר עבר אותו..ןאז קרה הדבר המדהים באמת-
עמוס רץ מאחוריו מנסה לחסום אותו…פתאום הוא שכח שמדובר בילד בן 9. צבע העור שבאור הביא זילזול..הפך לעוצמה שלו.
וככה.. לא הספיק לחסום בזמן. הילד זרק מהר יותר מימה שקלט.
והוא- עמוס היה על הריצפה עם חיוך על פניו וצחוק של הנאה טהורה..
~הילד הזה..~
"וואו קלעתי אחד!" צעק הילד.
"כן…כדאי לנו לשחק יותר" אמר עמוס.
הילד הביט למטה. "לאמא ואבא אין כסף לכדור ולא נעים…"
"שטויות!" אמר עמוס וזרק לו את הכדור הישן שלו. אותו כדר עשוי עור שקיבל בגיל 18 במתנה.
"זה לא מתנה. זה השאלה. ניפגש ביום חמישי שבוע הבא ותחזיר לי אותו"
חיוך ענק עם שיניים לבנות ונקיות התפרסו על פניו של הילד.
הוא התחיל להתלהב.
"תודה! איך אתה כזה טוב? אתה שחקן כדורסל?"
"לא..רק שחקן רחוב. קוראים לי עמוס. איך קוראים לך?"
"טסאו אָנְדִינֶה..אבל הילדים קוראים לי.."
"עזוב! אתה הפנתר השחור של נתניה והיום חיסלת דרקון. רק תזכור להחזיר לי את הכדור בחמישי הבא במגרש טוב?"
"כן! תודה.."
כשעמוס הלך לדרכו עם חיוך בפנים ואושר נהדר הוא שמע כל נוסף של אופניים מאחוריו.
חבריו של טסאו הגיעו.
"אתם לא מבינים! שיחקתי מול שחקן רחוב והוא נתן לי את זה!"
נשמע מרחוק.
~ חחח ילד. אם היית יודע מה זה אומר שחקן רחוב"
הוציא את קופסת TIME שלו. ופתאום הרגיש רוח נעימה. הירח חייך.
ראה פח קרוב. לקח את הקופסה בידו וזרק אותה לפח. לרגע הרגיש נגד בליך בי"א.
וככה עמוס למד משהו מילד קטן בן 9.
באותו רגע- עמוס בחר בחיים.