ואת זה אתה אמרת – פרק 3

המורה נכנס לכיתה בצעדים מהירים וכושלים מעט. הוא החזיק בידו ערימת דפים – כנראה המבחנים – אשר כל רגע החליקו מידיו לרצפה, שם נשארו. משקפיים נחו במעוקם על גשר אפו הזרוע נמשים, ושיערו החום הפרוע נראה כאילו לא סורק מעולם.
כן, כזה היה המורה שלהם לפיזיקה.
"כולם זוכרים שיש היום מבחן?" הוא צווח בטון גבוה וצפצפני. כל התלמידים אטמו את אוזניהם עם ידיהם, והמורה נאנח בתסכול קל.
"ברצוני להציג תלמיד חדש – אור סחלב. הוא הצטרף לבית הספר, ואני מקווה שיתאקלם במהירות." הוא אמר בנימה מכריזה והצביע על הנער הבלונדיני אפור העיניים.
"אה, המורה? בגלל שאני חדש, ו… אה… לא ממש למדתי אתכם, אז אני יכול לא לעשות את המבחן?" אור אמר בהיסוס קל. המורה הביט בו נדהם, כאילו לא ציפה לשאלה כזאת.
"כמובן," הוא אמר. אור נשם לרווחה, אב אז התברר שהמורה לא סיים את המשפט.
"שלא!" המורה הוסיף, ואור נשף במבוכה קלה.
"אבל המורה-"
"אמרתי שלא! לא אכפת לי מי אתה, בן של נשיא או פשיסט חסר חיים, אתה עושה את המבחן!" המורה קרא.
"אני רק התלמיד החדש…" אור מלמל. המורה הביט בו נזעם, בעוד שאר הכיתה צחקה – למעט קים.
"ועכשיו, למבחנים." הוא קרא בקול צורמני והחל מחלק את המבחנים.
קים דפדפה במבחן. שבעה עמודים? היא חשבה. אוף. ולחשוב שחשבתי שיהיה משהו כמו עמוד אחד.
"קים," ג'ני לחשה לה. קים הביטה בה בשאלה. "יש לך משהו נגדו?" ג'ני הצביעה על אור. קים הנידה בראשה לשלילה.
"לא, למה?" היא אמרה. ג'ני משכה בכתפיה והביטה במבחן, חצי השתנקה והצביעה. המורה נתן לה את רשות הדיבור.
"המורה, אמרת שיהיו שלושה עמודים! אתה הוספת ארבעה עמודים!" ג'ני אמרה, חצי נזעמת חצי מופתעת. המורה הביט בה כאילו שכח שאמר שיהיו רק שלושה עמודים.
"הטבע מזמין הפתעות. את צריכה להיות מוכנה לכל דבר, הכול יכול לקרות. אני חושב שאמרתי את זה לפני כמה שיעורים." המורה אמר, מסביר את החלטתו להוסיף ארבעה עמודים.
"המורה," אמרה קים והצביעה. המורה הביט לעברה במבט שואל.
"בהקשר למה אמרת את זה?" היא שאלה. "אני לא חושבת שזה קשור לפיזיקה…"
"בשיעור טבע, כמובן! חשבת שהתכוונתי שאמרתי את זה לפני כמה שיעורים של פיזיקה? כמובן שלא!" המורה קרא והסתובב חזרה אל שולחנו.
"אז אני אתן לכם שני שיעורים לעשות את המבחן. מעכ-"
"אבל המורה, זה שבעה עמודים! אני בחיים לא אספיק!" ג'ני קראה.
"מעכשיו." המורה לא התייחס לדבריה. ג'ני נאנחה ונשענה על כיסאה, כשהיא מגניבה מבט אל קים, שהחלה לענות על השאלות במרץ.

לאחר המבחן – שלמרבה הפלא קים הייתה בו ערנית – קים וג'ני יצאו מהכיתה, והחלו לצעוד לכיוון הקפיטריה. קים שמה לב שאור לא יצא מהכיתה, ותהתה מדוע. למה אני בכלל חושבת על זה? היא חשבה. הוא לא כאן בינתיים, וטוב שכך! שלא יהיו לי עוד חששות…
"הי, קים! מה קורה לך היום?" ג'ני ניערה אותה בחוזקה, כך שקים כמעט נפלה.
"מה? לא, כלום…" קים מלמלה והגניבה מבט לעבר דלת הכיתה הפתוחה.
"את יכולה להמשיך, אני רוצה לבדוק משהו רגע." קים אמרה. ג'ני הביטה בה מבולבלת, וגם קים עצמה לא ממש הבינה למה היא אמרה את זה. זה נפלט לה.
לאחר מספר שניות ג'ני משכה בכתפיה והנהנה לחיוב.
"בסדר, נתראה שם." היא אמרה לקים ונופפה לה לשלום, כשהיא צועדת במהירות לקפיטריה.
קים הביטה אחריה ווידאה שהיא נעלמת באופק, ואז התקרבה לכיתה. היא הביטה פנימה בזהירות, וראתה שאור יושב על אחד השולחנות, ובידו פתק שנראה שקופל פעם.
קים הביטה בפתק ממקומה על-יד הדלת – אור לא שם לב אליה – בניסיון לראות מה כתוב שם. היא הצליחה לקרוא שורה אחת כשלפתע אור הסתובב וראה אותה.
"הי," הוא שאל בטון ידידותי וירד מהשולחן, מתקרב אליה בצעדים בטוחים. קים הרימה אליו את מבטה, בעוד היא מנסה להרגיע את נשימותיה הבהולות.
זה לא קורה לי, קים חשבה, זה לא קורה לי…
היא הביטה בפתק שנית.
'יש לך משימה. נותר לך חודש לבצע אותה. עד אז – קים כבר תהיה בין המתים.'