ואולי יש בך משהו אחר – פרק רביעי

מנקוד מבט של אמילי:
חזרתי הביתה מרוסקת מזה שההורים שלי פאקינג נפרדו!! כאילו תמיד ידעתי שזה יקרה מתישהו אבל לא עכשיו שאני הכי צריכה אותם …דפקתי בדלת ואמא שלי פתחה לי
:"היי אמא" אמרתי ביובש ונכנסתי הביתה בלי להגיד עוד מילה מיותרת..
"הי, מותק בואי רגע אני צריכה להגיד לך משהו" אמי אמרה ועצרה אותי מלעלות לחדרי
או יופ ,עוד הפתעות חשבתי לעצמי והלכתי להתיישב מולה
"נו מה" שאלתי חסרת סבלנות
אימי לקחה נשימה ארוכה והתחילה להגיד:"את עוברת לגור עם אבא שלך ב..בברלין"
קמתי על רגליי כלא מאמינה וצעקתי:"ברלין????? וואט דה….מה אמא אין מצב אני לא מסוגלת כל החיים שלי כאן ,החברים ,המשפחה אני..אני גדלתי כאן! את לא יכולה לעשות לי את זה" צעקתי עם דמעות בעיניים..
אימי קמה על רגליה מולי ואמרה באדישות שדי עיצבנה אותי עוד יותר:"דבר ראשון גברת צעירה תורידי את הטונים שלך, ודבר שני לכי לארוז מזוודה את עוזבת מחר"
הייתי בשוק היא גם התעלמה ממה שאמרתי וגם אני עוזבת מחר…רגע מה? עוזבת מחר?!!! לא יכול להיות המשכתי בטון שלי:"מחר????? "
אמא שלי הנהנה לנכון ואמרה:"כן, מחר עכשיו לכי לארוז ולהיפרד ממי שאת צריכה "
נאנחתי בכבדות ויצאתי מהבית טרקתי את הדלת טריקה חזקה שאני בטוחה שכל הבניין שמע רצתי והדבר הראשון שעבר לי בראש לרוץ אלייה ,לקייט…

נקוד מבט של קייט:
חזרתי הביתה עם מחשבות רבות על אמיל ומה יהיה איתה עכשיו ..נכנסתי הביתה וראיתי שהבית ריק ,עליתי לחדרי ועשיתי שיעורם ,אחרי זמן מה שמעתי דפיקות חזקות על הדלת ,נלחצתי כן כי הייתי לבד ירדתי למטה במהירות הסתכלתי בעינית של הדלת וראיתי את אמילי פתחתי לה את הדלת ושאלתי:"אמילי, מה את עושה כאן ?! בואי כנסי..
היא נכנסה ,ישבה על הספה והתחילה לבכות ,הלכתי להביא לה כוס מים והתישבתי לידה
"אמי. מה יש ?" שאלתי די לחוצה
הא מילמלה משהו בשקט כדי שאני לא אשמע ושאלתי אותה שוב מה היא אמרה ,היא חזרה על המילם שאמרה:"אני עוזבת מ..מחר"
"מה" עניתי בשוק
והיא התחילה לספר לי כל מה שקרה וסיימה בזה שאמרה :"ואז פשוט רציתי לכאן, למקום הראשון שחשבתי עליו"
הייתי בהלם ופשוט חיבקתי אותה ואמרתי: אל תדאגי נהיה בקשר כל יום"
"זה לא יהיה אותו הדבר" היא אמרה בזמן שהתנתקה מהחיבוק
שתקתי, ידעתי שהיא צודקת ,ונתתי לה עוד חיבוק
לאחר שעה היא חזרה לביתה לארוז מזוודה ואני רק חשבתי מה אני יעשה בלעדייה ,היא החברה הכי טובה שלי כאן ….

למחרת*עדיין נקודת מבט של קייט*
קמתי בבוקר לצלצול השעון מעורר ,הסתכלתי במראה והייתי עם עיניים אדומות כנראה שבכיתי בלילה פתחתי את הפלאפון שלי וראיתי הודעה מאמילי:
*היי אחותי אני בשדה תעופה סליחה שלא באתי להיפרד פשוט לא נתנו לי ברירה אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך ונהיה בקשר כל יום חסר לך שלא …ועוד יותר חסר לך עם לא תספרי לי מה איתך ועם גיימס אוהבת הכיייי התקשר בקרגע שהנחת*
גיחכתי טיפה אבל מיד עצרתי וקלטתי,זהו היא לא כאן היא אי שם בברלין ודמעות עמדו בעיניי
התארגנתי לבית ספר הבית ריק מסתבר שאח שלי כבר הלך…
התיישבתי במקום לבד בלי אמילי היה קשה וזה רק היום הראשון אוי אלוהים מה יהיה בהמשך?! צלצול הפסקה קטע מחשבותיי ,וראיתי תמורה יוצאת החוצה לא הקשבתי לה בכלל ויצאתי לספסל בחוץ התישבתי שם לבד מחכה ל.. לא יודעת למה . שמעתי קול שאומר:"קייט"?
הרמתי את מבטי ולהפתעתי ראיתי את גיימס
"או היי גיימס" עניתי ביובש
"אאוץ"אמר והסתכל עליי בגלל הדרך שבה עניתי לו
אני:"סליחה אני פשוט לא בפוקסם היום"
גיימס התיישב לידי בזמן שאמר:"כע שמים לב לזה ,כל השיעור לא היית בכלל בפוקס "
הסמקתי כי זה אומר שהוא הסתכל עליי רוב השיעור אז חייכתי קלות..
גיימס המשיך ושאל:"אז מה העניין"
"אמילי" אמרתי והתחלתי לספר לו
הוא עודד אותי עם מילים קטנות שעזרו לי להתעודד ואז הוא הסתכל עליי ואמרתי:"מה?" מובכת טיפה מהסיטואציה
הוא חייך ואמר:"את יפה"
הסמקתי והורדתי את ראשי הוא שם את אצבעו על סנטרי והרים את ראשי כך שעינינו נפגשו והיינו קרובים שיכולתי להרגיש את נשימתו עליי ,הוא לא הוריד את מבטו ממני התקרבנו עוד טיפה ויכולתי להרגיש כבר את קצה שפתו על שפתיי
ולבסוף זה קרה….