התעלומה של לוסי- פרק 4

קומה 4:
עברו 3 שנים שבהן לא השתנה דבר, חוץ מעייפותה של לוסי ההולכת וגוברת. כל לילה הייתה יוצאת מחדרה ובודקת חדר או חצי חדר, לפי מה שהספיקה וכמות ריכוזה במלאכה. לפני שבוע בידיוק היה יום הולדתה ה18 של לוסי. כרגיל, הנסיכה אמרה לה מזל טוב והביאה לה מתנה קטנה, הפעם זה היה שקית ממתקים, בלון, ופסלון זכוכית בגודל 5X10 ס"מ של פרפר. וכרגיל, לוסי ענתה "תודה רבה, לא היית צריכה" למרות שידעה שמגיע לה הרבה יותר. 
האמת, שבזמן האחרון הנסיכה הייתה פחות קשוחה עם לוסי, היא הפכה אותה למעיין חברה טובה שעוזרת לה לבחור בגדים, לעבוד על אנשים בטלפון, לדעת אם בנים שווים. ולא משרתת חסרת אונים שגברתה שונאת אותה. המצב הזה חדש ללוסי והיא לא מבינה אותו, היא חושדת שהנסיכה זוממת משהו ורק עושה את עצמה נסחפת אחרי כל השטויות שלה.
הגיעה השעה 12, עוד שעתיים לוסי עומדת לעלות לקומה הבאה, קומה 4.
בינתיים הם לא מצאו כלום, וכמו לפני כל קומה חדשה, לוסי מתפללת בליבה שזו תהיה הקומה המיוחלת, זו שתוציא אותה מחיי העבדות לחופש, זו שתהפוך אותה להיות הנסיכה.
לפתע, קול מוכר אך מאוד לא צפוי בקע ממכשיר הקשר שקיבלה לוסי מידי הנסיכה כשהגיעה לארמון. "לוסי! בואי מהר! יש לי רעיון ענק!"(הנסיכה). 'רק שלא יקח  יותר משעתיים' התפללה לוסי בליבה תוך כדי שעלתה במדרגות.                                 ״ברוכה הבאה למסיבת פיג׳מות לכבוד סוף שיפוצים בחדר שלי!״
(הנסיכה) לוסי נכנסה לחדר ולא האמינה למראה עיניה. מיטה זוגית ענקית ויפה בגוונים של ורוד בהיר, ורוד כהה, אפור בהיר ואפור כהה ניצבה באמצע הקיר האמצעי. הקירות היו בצבע אפור בהיר בהיר. מעל המיטה ניצב חלון גדול שכוסה בוילון ורוד בהיר. ליד המיטה ניצבו שני שידות קטנות, אחת בכל צד, בצבע שמנת והמגירות שבהן היו בצבע ורוד כהה. בקיר הימני היה לוח מודעות, מימינו הייתה מראה גדולה עם מסגרת בצבע ורוד בהיר עם עיטורים בצבע ורוד כהה ומתחתיו היה מדף עם איפור, בשמים, לקים וקופסה של דברים לשיער(סיכות, גומיות). על הקיר  השמאלי היה פס בצבע ורוד כהה שעליו פס קטן יותר בצבע ורוד בהיר ועליו פס קטן יותר באפור כהה. לצידו עמדה מכתבה בצבע שמנת עם מדף אחד שבו היו מגירות בצבע ורוד כהה, ורוד בהיר, ואפור כהה. מתחתיה(חלק ממנה) היו שתי מגירות בורוד בהיר ואפור בהיר שתכנן היה נעול. ומשני צידי הדלת החומה הגדולה ניצבו ארונות בצבע ורוד בהיר עם מגירות באפור כהה, אפור בהיר, וורוד כהה. על רצפת הפרקט היה שטיח רך בצבע קרם בהיר שכיסה רק את אמצע הרצפה, זה גרם לחדר להראות גדול יותר ממה שהוא. ללוסי לא היה מה לומר. ״וואו..״(לוסי) ״נכון?! ונחשי מי הולכת לישון כאן היום? זאת אומרת, להיות ערה כל הלילה ביחד איתי?״(הנסיכה) 'אוי לא' חשבה לוסי ונסתה להראות מופתעת לטובה ״מה, אני? באמת? וואו! איזה…״(לוסי) ״כיף? אני יודעת!״(הנסיכה) לוסי ניסתה למצוא דרך להיפטר מהעול אך לשווא. אבל אז- ״אני עובדת ממוקדם בבוקר! אני לא יכולה להיות ערה כל הלילה!״(לוסי) ״אני אמצא לזה פיתרון עם סוזי, חכי פה״(הנסיכה) לוסי נשמה לרווחה, סוזי בטח ׳לא תסכים׳ שלוסי תהיה ערה כל הלילה והיא תיפטר ממסיבת הפיג׳מות הזו! הנסיכה התפרצה לחדר בחיוך. ״נחשי מה? סוזי עסוקה אז שאלתי את מרתה והיא אמרה שמחר את חייבת לעבוד וגם בימים הבאים אבל עוד 3 ימים יום שישי ואת עובדת פחות בשבת אז אפשר למצוא לך מחליפה וביום שישי בלילה נעשה את המסיבת פיג׳מות!״(הנסיכה) 'מה?!' חשבה לוסי. היא לא האמינה שסוזי נטשה אותה ככה! ״ נו! מה את אומרת?״(הנסיכה) לוסי הייתה עדיין בהלם. ״א…אאני-״(לוסי) ״מעולה! אז ניפגש ביום שישי ב…….. אין שעה, מתי שאני אקרא לך!״ (הנסיכה) 
לוסי הלכה לחדרה וכוונה לעצמה שעון מעורר ל2 וניסתה להירדם, היא לא הצליחה. כעבור שעה השעון צילצל, לוסי הייתה ערה, היא כיבתה את השעון והלכה לקומה 4. שם פגשה את סוזי והזקן. היו להם הבעות מאוכזבות על הפנים. ״אוי, נו, מה קרה?״ (לוסי) ״חיפשתי בכל מקום אבל לא הצלחתי למצוא את המפתחות של קומה 4, יש קופסה של קומה 3 ומיד אחריה של קומה 5. נצטרך לדלג על הקומה הזו״(סוזי) ״לא! אסור לדלג על אף קומה! את לא מבינה? אם אין את המפתחות האלה בחדר המשרתים כנראה שיש שם משהו שאסור למשרתים לראות, משהו כמו /גופות״(לוסי) ״ואם זה בקומה 5 ועכשיו נתעכב מלא זמן בחיפוש המפתחות ועד שנגיע לקומה 5 זה כבר לא יהיה שם?״(סוזי) ״אז אתם תחפשו בקומה 5 ואני אחפש את המפתחות של קומה 4״(לוסי) ״בסדר, אבל יש לך מושג איפה לחפש את המפתחות?״(סוזי) ״אולי בקומה יש משהו שיעזור לי״ (לוסי) סוזי והזקן עלו לקומה 5 ולוסי נשארה לבדה. היא נכנסה למסדרון והסתכלה בדלתות, הן היו מוזרות, כל דלת הייתה שונה, אחת אלכסונית, אחת עגולה, אחת בצורת גלים. 'זה בטח אומר משהו' חשבה לוסי. היא הלכה לחדר של הנסיכה, אולי יש שם משהו. הדלת הייתה פתוחה, לוסי נכנסה בשקט בשקט והסתכלה מסביבה. היא הלכה למכתבה וחיפשה במגירות שהיו במדף, באחת מהן הייתה קופסה עם שני מפתחות. 'צפוי מדי' חשבה לעצמה לוסי ופתחה את המגירות שמתחת למכתבה בעזרת המפתחות. אבל היו בהן רק דפים, יומנים, וכו׳. לוסי עמדה לסגור את המגירות אך לפתע שמה לב למשהו בצבע ארגמן שמבצבץ מבין הדפים- קופסה נעולה. לוסי חיפשה במגירות של המדף ושמתחת למכתבה אבל לא מצאה מפתח, היא הסתובבה לחפש בחדר ושמה לב למפתח שתלוי על המסמר שעליו תלוי לוח המודעות. 'שאזאם' חשבה לוסי כשהקופסה נפתחה ובתוכה נח מפתח זהב עתיק. ״שיט! את מה זה פותח?!״ (לוסי) היא לחשה. לוסי הסתובבה בחדר וחיפשה משהו נעול, אבל לא מצאה. פתאום הנסיכה נשמה נשימה עמוקה ומרעישה שהפחידה את לוסי וגרמה לה להחליק על השטיח. לוסי וידאה שהנסיכה עדיין ישנה והזיזה את השטיח בניסיון להחזיר אותו למקומו, אבל פתאום היא הבחינה בעץ אמיתי בתוך ריצפת הפרקט, מתחת לשטיח נחה לה- דלת.
לוסי לקחה את מפתח הזהב ופתחה את הדלת 'קנאק' חזק נשמע אבל הנסיכה הייתה שקועה בחלומות ולא התעוררה. לוסי סידרה את השטיח על הדלת וירדה במדרגות שניצבו מתחת לדלת. היא הגיעה לחדר מלא בארונות ברזל, לוסי מעולם לא ראתה ארון קבורה ולכן לא ידעה לשפוט מה יש בפנים לפי מראה בלבד. 'אולי אני בכלל לא צריכה את קומה 4' חשבה וצמרמורת עברה בגופה. היא הסתכלה בשעון והיה כבר רבע לחמש לפנות בוקר. ״שיט״(לוסי) היא כעסה על עצמה שלא הסתכלה בשעה עד עכשיו אבל חשה הקלה עצומה על שלא הייתה צריכה לפתוח את הארונות היום, זה היה מפחיד מידי אפילו בשביל נערה בת 18.