בעקבות הפרפרים (2)
באותו הרגע יכולתי לשמוע רק את קול הדשא הנמעך מתחת לרגליהם בעוד הם צועדים לכיווני.
ניסיתי להרגיע את נשימתי שנהפכה למהירה בגלל הפחד. אם אתפס, ישלחו אותי לדוכס. שמעתי שהוא אינו מכיר את המושג רחמים.
היא נמצאת מאחורי, אני יכולה להרגיש את זה. קצב נשימתי עלה ואת ראשי החבאתי מתחת לרגליי המחובקות. שמעתי את צעדיה מתקרבים ונעצרים מולי.
"בוא לכאן ג'ון, זוהי רק ילדה!", קראה האישה. הרמתי את ראשי מעט, מציצה כדי לראות את האדם שעומד מולי.
"את מפחדת, יקירה?", היא הניחה את ידה על כתפי. איך לא זיהיתי את המבטא הזה? קמתי במהרה על רגליי והשתחוותי.
שמעתי סיפורים על יופייה, אך מה שנוצר בדמיוני הוא נחות לעומת מה שעומד כרגע מולי.
יש לה חיוך קטן ומתוק ועיניה הכחולות מזכירות שמיים בעת זריחה. היא אישה נמוכה המנסה לכפות על כך בעקבים, אך זה לא מפחית מיופייה. שיערה זהוב ואסוף בפקעת מעט מבולגנת.
אני מעבירה בה מבט נוסף. תווי פניה מדהימים. פנים עדינות, לא ארוכות מדי, לא עגלגלות מדי, שפתיים ורודות, לא יותר מדי עבות, אף קטן ומעט מנומש ועיניים גדולות. אין ספק, היא היפה ביותר בממלכה.
"אני מצטערת הוד מלכותך, לא הייתי צריכה להתגנב החוצה אחרי שעת העוצר.", אמרתי לאחר שסיימתי לחקור את יופייה.
"את בטח קופאת מקור! מה עשית בחוץ במזג אוויר שכזה?"
"הפרפרים אמרו לי להגיע לכאן.", היא וג'ון צחקו.
"בואי, נביא לך שמיכה ונחזיר אותך הביתה.", היא קירבה אותי אליה והחזיקה את המטרייה כך שתכסה את שתינו מהגשם.
שיערי ובגדיי הרטיבו את מושב הכרכרה והשמיכה שקיבלתי יושבת על רגליי בחוסר מעשה.
מבחוץ, הכרכרה נראית מעט מוזנחת, בעלת צבע אפור דהוי. אני מניחה שבני המלוכה לא רוצים שיזהו את כרכרתם.
בפנים, הכרכרה נראית מפוארת. המושבים יוקרתיים וצבועים באדום, הצבע האהוב על המלכה. הוילונות בצבע סגול וכמעט תמיד סגורים, כדי שאף אחד לא יראה מי נמצא בתוך הכרכרה. פנים הכרכרה בצבע בז' עדין, שנתן מראה מעוצב לכל הכרכרה.
"מה שמך יקירתי?", היא שאלה בעוד אני מתפעלת בשקט מן הכרכרה.
"אמה.", שמעו את הפחד בקולי. השפלתי את מבטי כדי לא ליצור קשר עין.
"אני לידיה.", היא שלחה את חיוכה הקטן והתמים.
"אני יודעת, את יורשת העצר."
"את רוצה לספר לי למה היית בחוץ?", ידה הונחה על ידי, וראיתי בקצה העין שהיא מנסה לתפוס את מבטי.
"כמו שאמרתי קודם, הפרפרים אמרו לי.", הזזתי את ידי והתקרבתי לכיוון הדלת.
"אמה, אני יודעת שקשה לסמוך על אנשי המעמד הגבוה, אבל אני רוצה שתדעי שאת יכולה לבטוח בי."
שתקתי. היא צודקת, אני לא סומכת עליה. לא מספיק שהיא במעמד המלוכה, היא האישה היפה ביותר בממלכה. אנשים ינשקו את רגליה אם היא רק תבקש.
תגובות (1)
וואוו
אני חייבת לומר לך שהכתיבה של מרשימה מאוד :)
הסיפור שלך ממש מדהים ואני מחכה שתמשיכי לכתוב אותו!
ואני אשמח אם תקראי אח אחד הסיפורים שלי או השירים שלי ותגידי לי את דעתך :)