התחלה חדשה- פרק 7-

"היי, איפה רון אזולאי?" שאלתי את אחת הרופאות שהייתה בקבלה. "אממ.." היא חיפשה בדפים שלה. "נו" זירזתי אותה. "אל תדאגי" טום הרגיע אותי. "בחדר 731, תפני ימינה פה" היא הצביעה לי על אחד המסדרונות. רצתי ופניתי. "תודה" שמעתי את טום אומר במקומי. נכנסתי במהירות, וראיתי אותו מדבר עם כרמל וליעד, אחד החברים שלו. "אתה בסדר" נשמתי וחיבקתי אותו. "אחח.. לאט" הוא לחש לי. "סליחה" אמרתי בחצי חיוך. "היי" כרמל אמרה לי בחיוך. הרגשתי את ידו של טום עוטפת אותי. "זה לא הבחור מאתמול.." רון אמר. כנראה הוא עדיין לא מרגיש כל כך טוב. "איזה בחור מאתמול?" טום שאל אותי. "הוא כנראה קיבל מכה בראש, אתמול פשוט הוא היה אצלי והוא פגש את אח שלי.." המצאתי תירוץ, זה מה שחסר לי עכשיו, שהוא יישמע עוד שמועות עליי ועל גיא.
אחרי שעתיים, רון אמר לי שהוא מרגיש ממש טוב ושאני לא אפספס עוד שיעורים, אז חזרנו לבית ספר. "טום" עצרתי אותו כשנכנסנו דרך השער. "מה?" הוא שאל. "תודה" אמרתי לו בחצי חיוך. הוא חייך. "מתי שתרצי" הוא אמר והלך לכיתה שלו. אני לא יכולה להיכנס באמצע שיעור, אז פשוט חיכיתי בחוץ עד שהשיעור הבא יתחיל. "מבריזנית, לא הייתי מנחש" שמעתי את קולו של גיא מאחוריי. "אין לך שיעור עכשיו?" שאלתי אותו. "שיעור עם מיכל, היא מעדיפה שאני לא אהיה בפנים" הוא אמר בחיוך והתיישב לידי. "אז פגשת את החבר הזה שלך? זה זה שהיה אצלך אתמול?" הוא שאל. הנהנתי. "איך הוא מרגיש?" הוא שאל. "כרגיל, בערך" אמרתי בחיוך. "איך הגעת לרמת גן?" הוא שאל. "טומי הסיע אותי" עניתי. "זה רציני ביניכם אה?" הוא שאל. שתקתי. אני בעצמי לא ידעתי את התשובה לזה, ואז היה צלצול. "גיא, מה אתה עושה בחוץ?" המנהלת פנתה אליו בעצבנות, והסתכלה עליי. "היא עזרה לי במתמטיקה" הוא אמר. "מה שמך?" היא שאלה, בחצי חיוך. "ענבר" עניתי. "את עוזרת לו במתמטיקה, או שאתם עוסקים בדברים לא הולמים את בית הספר?" היא שאלה. "מתמטיקה" עניתי במהירות. "אוקיי" היא אמרה והלכה. "דברים לא הולמים את בית הספר" גיא גיחך. "כמו הדברים האלה שאתה עושה במסיבות עם בחורה שונה כל יום" אמרתי בהתגרות. "חשבתי שעברנו את זה" הוא מלמל. "אני לא כל כך יכולה לשכוח" אמרתי לו. "למה את לא יכולה לשכוח?" הוא שאל אותי בהתגרות. "אני מצטערת שאני מנפצת לך את האשליה אבל לא, זה לא בגללך. פשוט אני לא רגילה שאנשים עושים דברים כאלה" עניתי לו. "זה נקרא סטוץ" הוא ענה. "בגיל 15?" שאלתי אותו. "16, ולא עניינך. רק שתדעי, החבר שלך, טומי, לא קדוש יותר ממני" הוא אמר והלך.