התחלה חדשה- פרק 6-
"היי" תמר אמרה לי כשנכנסתי לבית הספר. "היי" אמרתי לה. "מה קרה לך?" היא שאלה והסתכלה עליי. "לא ישנתי.." מלמלתי לה. "למה?" היא שאלה. כי לא יכולתי להירדם, מחשבות רצו לי בראש ולא נתנו לי שקט. "סתם, לא יודעת" אמרתי לה ונכנסנו לבפנים.
התיישבתי במקום שלי, גיא ישב עם כמה חברים שלו על שולחן אחר, וכשראה אותי התיישב לידי. "בוקר טוב" הוא אמר, בלי חיוך. "בוקר" אמרתי. "את מרגישה יותר טוב?" הוא שאל, שוב. "אמרתי לך שכן" אמרתי לו. "רציתי לבדוק" הוא אמר בחיוך קטן.
"היי" חן התיישב על השולחן שלנו. "היי" אמרתי לו. "איך את?" הוא שאל. "חיה" עניתי. הוא חייך. "שבוע הבא יש מסיבה של ראש השנה, מה את אומרת?" הוא שאל. לא ידעתי אם יהיה לי כוח, לא רציתי שיקרה לי עוד פעם את המקרה עם גיא והחברות המתחלפות שלו. "נראה" עניתי, והמורה נכנסה.
"חן, למקום, זריז" היא אמרה לו. "בוקר טוב נעמי" הוא אמר לה בחיוך והתיישב באיטיות במקומו. "ברכה ממש אהבה את העבודה" גיא אמר לי לאחר כמה דקות. "היא הייתה מופתעת שאני חלק מעבודה כזאת" הוא אמר. גיחכתי. "אנחנו צריכים לעשות עוד עבודות ביחד" הוא הסתכל עליי. בהיתי בלוח. לא רציתי להסתכל עליו. פחדתי שאני ארגיש משהו.
יצאתי לקפיטריה, והתיישבתי ליד נועה ותמר וכל החברות שלהן. "מה היה עם גיא?" תמר לחשה לי בהתלהבות. "מה היה איתו?" שאלתי אותה. "מישהו אמר שראו אתכם מתנשקים בפארק" היא אמרה בחצי חיוך. "מה?" שאלתי אותה, מנסה לוודא ששמעתי נכון. "נו, איך זה מרגיש?" היא שאלה אותי. "לא התנשקנו" אמרתי לה. "ברור" היא אמרה בחיוך שובב. "נשבעת לך, לא התנשקנו!" אמרתי, ואז צלצל לי הפלאפון.
"אני מדברת עם ענבר?" שמעתי קול של בחורה, היא נשמעה די לחוצה. "כן" עניתי. "זאת.. זאת כרמל" היא אמרה בגמגום. "כרמל? היי, הכל בסדר?" שאלתי אותה. "רון.. רון עבר תאונת דרכים" היא אמרה. "מה?!" צעקתי. כולם הסתכלו עליי. "איפה הוא עכשיו?" שאלתי אותה בלחץ. "הוא באסותא" היא אמרה ובכתה. "איך זה קרה?" שאלתי אותה. "הוא רץ בכביש ו.. בואי, בבקשה" היא אמרה. ניתקתי את השיחה. "מה קרה?" תמר הסתכלה עליי בפאניקה. "חבר שלי עבר תאונת דרכים, אני חייבת ללכת לבית חולים" אמרתי לה ורצתי החוצה.
"הכל בסדר?" טום תפס בידי. "אני חייבת להגיע לאסותא ברמת גן" אמרתי בלחץ והתקרבתי לשער. "איך תגיעי לשם?" הוא שאל. "מונית.. אוטובוס.. לא יודעת" אמרתי. "אני יכול לקחת אותך" הוא אמר. "איך?" שאלתי. "אופנוע" הוא אמר. בחיים לא נסעתי על אופנוע, ואם ההורים שלי ישמעו שנסעתי על אופנוע הם יהרגו אותי. אבל בשביל רון אני אעשה הכל. "אוקיי" אמרתי. הוא חייך, החזיק בידי ויצאנו מבית הספר.
תגובות (3)
תמשיכי מהמםםםםם
תמשיכי מהמםםםםם
תמשיכיי היום!!!!