התחלה חדשה- פרק 30+31

התחלתי לבכות. ניסיתי להיאבק בו, אבל ידעתי שהוא יותר חזק ממני. לא הפסקתי לצרוח, עד שראיתי את גיא מאחורה. "גיא!" צעקתי לו לעזרה. הוא התקרב במהירות ומשך את שחף ממני. "בן זונה" גיא צעק וזרק אותו על הרצפה. רצתי לצד ובכיתי. לא יכולתי לראות כלום, עיניי היו מטושטשות מדמעות. "אומייגאד" נטע אמרה ורצה אליי. "את בסדר? מה הוא עשה לך?" היא שאלה וחיבקה אותי. "הוא.." "עזבי, אל תדברי" היא אמרה בשקט ולא עזבה אותי. "גיא, תעיף אותו מפה" היא אמרה. גיא קם והחזיק אותו. "אם עוד פעם אחת שחף, עוד פעם אחת, שאתה נוגע בה, אני שובר לך את הזין" גיא אמר ודחף אותו מהשירותים.
הוא הסתכל עליי וחיבק אותי. כשהייתי בידיו הדמעות פרצו יותר חזק. "ששש…" הוא מלמל ונישק לי את הראש. "זה נגמר, אל תדאגי" הוא מלמל לראשי. נטע התקדמה והצטרפה לחיבוק. "תודה" מלמלתי. הרגשתי כל כך מוגנת בידיו. כל כך טוב.
"טוב, אני חייבת ללכת" נטע אמרה כשיצאנו מהמסעדה. "אני אראה אותכם מחר" היא אמרה בחיוך, נישקה את גיא וחיבקה אותי. "אם את צריכה משהו.." "זה בסדר" אמרתי בחצי חיוך. היא הלכה. אני וגיא שתקנו. "בואי נשב" הוא אמר בשקט. הנהנתי והלכתי אחריו.
התיישבנו על ספסל קרוב למסעדה. שנינו המשכנו לשתוק. "תודה" אמרתי לבסוף, והסתכלתי עליו. "אל תודי לי, זה קרה באשמתי" הוא אמר בשקט. "באשמתך?" שאלתי, לא מבינה. "אם הייתי עוצר אותך מללכת אחריו זה בכלל לא היה קורה" הוא אמר. "גיא, זה ממש לא אשמתך" אמרתי. "זה כן" "לא זה לא, אם לא היית נכנס לשם בזמן.." "אל תחשבי על זה" הוא עצר אותי. "זה קצת קשה לשכוח" אמרתי בחיוך מלא עצב. "תנסי לשכוח" הוא אמר. "אני לא רוצה שתחשבי שככה מרגישים.." הוא אמר. "שככה מרגישים מה?" שאלתי. "לפני סקס" הוא אמר. השפלתי את מבטי. "אם הוא היה נוגע בך, אני לא הייתי סולח לעצמי" הוא אמר. "די גיא" אמרתי. "אם מישהו ייגע בך, אני לא יודע מה אני אעשה לעצמי" הוא הוסיף והתקרב אליי. "אני אוהב אותך, ואני לא אתן לאף אחד לפגוע בך" הוא אמר והחזיק בידי. ראיתי את האוטו של ההורים שלי מתקרב. "אני צריכה ללכת" אמרתי וקמתי. "ביי" הוא אמר. "ביי" אמרתי בחצי חיוך והלכתי.

עברו ארבעה חודשים. כבר הפסיקו לשאול אותי אם אני מרגישה יותר טוב מאז התקרית במסעדה. איזה אנשים נודניקים. נטע וגיא נפרדו, אבל אנחנו לא סיפרנו עדיין לאף אחד על הקשר שלנו, כי נטע הרוסה מזה. טוב, סיפרנו לחן, תמר, נועה ויונתן, אבל רק להם. תמר וחן מאוהבים ברמות, אבל הם לא מפסיקים לחפור לי אחד על השני. "הוא מדבר איתך עליי?" "היא סיפרה לך על הדייט ההוא?" "הוא מתכנן לעשות משהו ליום האהבה?" "היא אומרת לך דברים עליי?"..
"את יכולה לפתוח כבר?" שמעתי את הקול של חן, שהעיר אותי ממחשבות. הסתכלתי על דלת המרפסת וראיתי אותו עומד שם, חסר סבלנות. חייכתי וקמתי לפתוח לו. הוא נכנס במהירות לתוך החדר. "בוקר טוב ענבר, מה שלומך ענבר.." "תמר בוגדת בי" הוא אמר במהירות. "מה?" שאלתי וסגרתי את הדלת. הוא התיישב בלחץ על המיטה. "היא לא מפסיקה לדבר עם איזה בחור, וכל פעם שאני שואל עליה.." "חן, תעצור שנייה, תמר לא בוגדת בך" אמרתי בחיוך. "איך את יודעת?" הוא שאל בזלזול. "אני החברה הכי טובה שלה, אני חושבת שהיא הייתה מספרת לי דבר כזה" אמרתי בחצי חיוך והתיישבתי לידו. "היא לא, כי היא יודעת שאנחנו חברים והיא יודעת שאת תספרי לי" הוא אמר. שתקתי. יכול להיות שהוא צודק. "אתה יודע איך קוראים ל'בחור' ההוא?" שאלתי. "שון נראה לי" הוא אמר. "שון מה?" שאלתי. "אזולאי" הוא אמר. אזולאי? "או שזה רון? כן, רון אזולאי" הוא תיקן את עצמו. רון אזולאי? אני מכירה רון אזולאי.
"רון אזולאי?" שאלתי, לוודא שהוא אמר את שמו. "כן" הוא אמר ואז הסתכל עליי. "אל תגידי לי שאת מכירה אותו" הוא מלמל. "אני.. אני מכירה רון אזולאי, אני לא יודעת אם זה הוא.." "מאיפה את מכירה רון אזולאי?" הוא שאל. "היי" גיא אמר ופתח את דלת המרפסת. "היי" אמרתי לו בחיוך. הוא חייך והתיישב על הפוך. "טוב, אתם יכולים להפסיק לפלרטט לי מול העיניים? מאיפה את מכירה את רון אזולאי?" חן שאל אותי. "מי זה רון אזולאי?" גיא שאל. "זה מה שאני מנסה לברר אז תסתום פעם אחת בחיים שלך" חן אמר. "אחי, תירגע, מה קרה?" הוא שאל. "הוא חושב שתמר בוגדת בו" אמרתי. "תמר? אין מצב" גיא אמר בחיוך. "מאיפה אתה כל כך בטוח?" חן שאל. "היא אוהבת אותך אחי, אל תהיה פרנואיד" גיא אמר. "חן, אם אתה ממש רוצה אני יכולה להתקשר אליו" אמרתי. "כן" חן אמר והתיישב שוב.
"הלו" שמעתי את קולו של רון. "היי רון, זאת ענבר" אמרתי בחיוך. "ענבר, כמה זמן לא דיברנו" הוא אמר, הרגשתי את החיוך בקול שלו. "כן.. זה בסדר שאני אשאל אותך שאלה קצת מוזרה?" שאלתי בחיוך. "ברור, מה?" הוא שאל. "אתה מכיר ילדה מהרצליה שקוראים לה תמר נוי?" שאלתי אותו. הוא שתק. "רון?" שאלתי. "אני בדיוק בדרך להרצליה, אני אקפוץ אלייך, ביי" הוא אמר וניתק. "נו?" חן שאל בלחץ. "אה, אני לא יודעת" אמרתי. תמר ורון? זה לא אמיתי.