התחלה חדשה- פרק 22-

"בנות, אפ על הרגליים, חדר האוכל בשבע וחצי, שמונה וחצי כולם באוטובוסים" המורה לספורט, תמרה, אמרה בקול העצבני שלה. קמנו בבהלה. "מה השעה?" יעל מלמלה. "מוקדם מדי" נועה אמרה וחזרה לשכב. "אני הרוסה מעייפות.." מלמלתי. "לא רק את" תמר אמרה. "טוב יאללה, אני רעבה" תמר אמרה, קמה, וזרקה על נועה כרית. "בא לי לישון" נועה אמרה וזרקה את הכרית עליי. "היי, מה אני עשיתי?" שאלתי בשקט. "נישקת את גיא" תמר לחשה לי. עיניי נפקחו במהירות. "מה?" שאלתי אותה. "מה מה?" היא שאלה. "מתי?" שאלתי. "את לא זוכרת?" היא שאלה בחיוך. "לא זוכרת מה?" שאלתי אותה. "את כל מה שקרה אתמול?" תמר שאלה. אוי. פאק. המכות. דין. נטע. חן. תמר. נועה. ילד לא מוכר. גיא. שיט. "שיט שיט שיט, שכחתי מזה לגמרי" אמרתי וקמתי במהירות. תמר צחקה. "מתאים לך" היא אמרה. "מה אני אמורה לעשות עכשיו? דיברנו אחרי זה?" שאלתי. "על מה אתן מדברות?" נועה שאלה, ויעל הסכימה איתה. "על.." התחלתי לגמגם והסתכלתי על תמר. "על הנשיקה שלה" תמר אמרה. הסתכלתי עליה בתדהמה. "עם אופיר" היא הוסיפה. "מי זה אופיר?" שאלתי אותה. נועה ויעל התחילו לצחוק. "הבן הזה שהתנשקת איתו אתמול" יעל אמרה. "אה" מלמלתי. עכשיו אני נזכרת בנשיקה של גיא. אותה תחושה ממכרת.
התארגנו במהירות, ובשבע וארבעים היינו בחדר האוכל. לקחנו את האוכל שלנו, ותמר גררה אותנו לשולחן של חן, גיא והחברים שלהם. התיישבתי ליד חן. "בוקר טוב" הוא אמר. "בוקר" אמרתי והסתכלתי על גיא. הוא סימן לי לבוא אחריו. "אני הולך לשירותים" הוא אמר. הנהנתי. הוא קם והלך. "נו, תחסכי מאיתנו את הקטע של התירוצים ולכי אליו" תמר לחשה לי. חן חייך. "ביי" אמרתי וקמתי.
"היי" הוא אמר לי וסימן לי לבוא אחריו. הגענו למחסן כלשהו. "היי" אמרתי לו בשקט. "את זוכרת.." "את מה שקרה אתמול? כן" אמרתי. "את הכל?" הוא שאל. "כן" אמרתי בחצי חיוך. "יופי, חשבתי שאני צריך לשמור את זה לעצמי" הוא אמר בהקלה. "גיא, שנינו היינו מאוד עייפים.." "ועשינו את מה שהכי רצינו לעשות" הוא אמר והתקרב אליי. "כשאתה עייף, אתה לא חושב על מה שאתה עושה" אמרתי לו. "בדיוק" הוא חייך. "ומה שעשינו זאת טעות" אמרתי לו. "כן?" הוא לחש ורכן אליי. שפתיו נגעו בשלי לשנייה. "גיא" מלמלתי והסטתי את ראשי. "טוב, אני רעב, נדבר על זה אחר כך" הוא אמר וליטף את פניי. הסמקתי. "אל תעשה את זה שוב" אמרתי בחצי חיוך. הוא חייך. "תצאי קודם" הוא אמר. "טוב" אמרתי בחיוך והלכתי משם.
סיימנו לאכול, ועלינו לאוטובוסים. "גיא, מה קרה לך?!" נעמי שאלה בתדהמה כשהוא רצה לעלות לאוטובוס. הסתכלתי עליו. "אה, נפלתי וקיבלתי מכה מהשולחן בחדר" הוא אמר והסתכל עליי. "גיא, אולי על מורים אחרים אתה יכול לעבוד, עליי לא" היא אמרה בטון יותר שקט, אבל עדיין יכולתי לשמוע. "פעם אחרונה שאתה הולך מכות עם מישהו בטיול הזה, או בכלל" היא אמרה. "אתה מבין אותי?" היא שאלה בטון דואג. "כן" הוא אמר ועלה לאוטובוס.