התחלה חדשה-פרק 2
"נו איך היה?" שאל אותי בראד שכבר חיכה לי עם האוטו בחוץ, החלקתי על המושב לידו.
"בסדר"
"איך סטורם?" שאל.
"נחמד" עניתי באדישות.
"אז נחכה לתשובה?" הוא הרים גבה והביט בי דרך המראה.
"כנראה" צחקתי.
הגענו הביתה והתיישבתי על המחשב, כמובן לחפש מידע על סטורם.
תמונות שלו, שירים שלו, הכל נגלה לפני, הוא שר באיטלקית ובצרפתית, היה רשום שהוא החדשות הכי חמות בעולם, הכישרון היוצא דופן שלו לריקוד וקול הבס שמשתלב עם כל דבר, הקליפים שלו רוקד עם בנות אחרות גרמו לצביטת קינאה קטנה ודמיינתי אותי במקומן, עצמתי את עיני והנחתי את סנטרי על כף ידי, נתתי למוזיקה לשטוף את אוזניי וחייכתי קלות למשמע קולו של סטורם באוזניי.
"מותק, כבר מאוחר, אני מחכה לך במיטה" אמר בראד אחרי שלוש שעות שבהן הייתי ישובה מול המחשב מקשיבה לאלבומים המלאים שלו ומדמיינת אותנו רוקדים יחדיו.
"אני מיד באה" חייכתי אליו וחזרתי להביט בצג המחשב.
אחרי עוד כמה שירים קמתי ממקומי והלכתי להתקלח, שיננתי את מה שאמר לי היום באודישן ונזכרתי במבט שלו והמבטא הצרפתי שלו "אשלי" הוא ביטא את שמי כל כך יפה…
הזדחלתי על יד בראד שכבר היה מוכן עם בוקסרים ושמן גוף, "את רוצה מסאז' הערב?" שאל וזקר את גבותיו. רציתי שסטורם יעשה לי מסאז'.
"אני עייפה מאוד אחרי האודישן היום" הנהנתי, "אני חייבת לתפוס תנומה".
"אני מבין" הוא ליטף את שערי בעדינות ונישק אותי מתחת לאוזני, "לילה טוב".
היום הבא עבר עלי בייסורים, כל רגע יצאתי החוצה לבדוק אם יש דואר, ואפילו נסעתי כדי לבדוק אם במקרה נשלח למרכז הדואר שהיה במרחק נסיעה של עשר דקות.
עד שהחלטתי שלחכות למכתב זה טיפשי אז הצעתי למנשל, החברה הכי טובה שלי, לצאת לקניות.
ספרתי לה על סטורם ועל האודישן אתמול והיא התפעלה ושאלה שאלות ילדותיות כמו "הוא חתיך?"
"עד כמה חתיך?"
"רגע…הוא חתיך?"
אני מניחה שלשאול אם הוא חתיך יהיה חלק בלתי נפרד מאתנו כל החיים, גם כשנהיה זקנות ונשב במרפסת עם הנכדים שלנו נשאל אחת את השנייה עד כמה הרוקח שנתן לנו את התרופות חתיך.
"סטורם, אני חושבת שלוקה מעריץ אותו" אמרה כשישבנו בבית קפה קטן מלאות בשקיות קניות.
צחקתי ונערתי את הכוס כך שהנוזל הסתובב מצד לצד בתוך הכוס.
"מה הוא שר?" שאלה.
משכתי בכתפיי, "הוא שר בצרפתית ואיטלקית"
היא זקרה גבה והביטה בי כלא מאמינה, "מה הוא עושה בלאס וגאס?"
"לא יודעת" הנהנתי.
"פריק" גיחכה.
ואז הנייד שלי רטט, הרמתי אותו בזהירות והבטתי על הצג "בראד".
"הלו?" עניתי.
"המעטפה הגיעה" אמר בהתלהבות.
"מה?" הרגשתי את הלב שלי דופק כמו תופים, "פתחת? מה רשום?"
"אני מחכה לאחת היחידה שתפתח ותגלה" שמץ של חיוך נשמע בקולו.
"אני כבר באה" ניתקתי והבטתי על מנשל בחיוך ענקי,"התשובה הגיעה"
"מה?" היא השפילה את מבטה, "אבל רציתי להיכנס לעוד כמה חנויות ו-" משכתי בידה, "טוב טוב! אני באה! תני לי לקחת את הדברים".
הגענו ושאלתי את מנשל אם היא רוצה להיכנס, היא ענתה שכן בהתלהבות והשארנו את הדברים שלנו במכונית.
פתחתי את הדלת עם המפתח במהירות ורצתי לעבר המטבח, שם שכבה מעטפה גדולה ולבנה.
"אני בבית!" צעקתי כדי שבראד ישמע, לא היה מענה. הא כנראה יצא.
"מוכנה?" שאלתי את מנשל.
"את פותחת אני קוראת?" שאלה.
"כן!" עצמתי את עיני ופתחתי את המעטפה, הושטתי אותה במהירות למנשל.
"אוקיי… לאשלי ריילר היקרה…" התחילה מנשל לומר הסיטה את שערה החום מכתפה, "וואו נהיה פה כל כך חם או זו רק אני?"
"נו כבר!" האצתי בה.
היא חייכה חיוך שובב, "חכי רגע, אני חושבת שהעגיל שלי הסתובב" היא סובבה את החישוק באפה באיטיות.
"מנשל!" צווחתי עליה.
"אוקיי אוקיי" היא חייכה וליפסטיק הורוד הבהיר שלה זרח.
הוא נפנפה עם הדף, "תדליקי מזגן קודם"
חטפתי את הדף מידה אבל היא חטפה אותו חזרה, "אשלי ריילר, אנחנו…" אבל אז היא קימטה את גבותיה.
"מה?" שאלתי, "מה?"
היא נאנחה ועיוותה את שפתה "אש…"
"לא" חפנתי פני בכפות ידי, "ידעתי".
היא חיבקה אותי חצי חיבוק, "אל תדאגי אש, יהיו עוד אודישנים ועוד חתיכים שנוכל לרכל עליהם".
הרגשתי את הדמעות נקוות בעיני, אני לא מאמינה שהוא לא בחר בי, האמת שאני מאמינה, בטח הייתי גרועה ועוד התנשמתי כמו איזה פרה.
"זה לא פייר" מחיתי דמעה.
הרגשתי אותו מתרחק ממני, לעולם לא ארגיש את מגעו, לעולם לא אופיע אתו שוב ולא נדבר שיחה אמתית יחדיו.
"נכון! איך יכולת להתקבל?" שאלה ונאנחה.
"מה?" חשבתי שלא שמעתי נכון וליבי החל לדפוק.
"התקבל טיפשונת, את לא מכירה אותי?" היא חייכה חיוך רחב.
חיבקתי אותה בחוזקה וחטפתי ממנה את הדף, "אנחנו שמחים להודיע שהתקבלת!" צווחתי.
היא צווחה ביחד איתי וחיבקה אותי חזק, אני לא מאמינה! הוא בחר בי!
"אפילו מההשתתפות בקליפ של רומי לא התלהבת ככה!" חייכה.
המשכתי לקרוא את המשך הדף, "תתייצבי מחר במרין סטודיוס קומה שנייה חדר שמונים וחמש בתשע בבוקר!" צווחתי, אני וסטורם מתשע בבוקר…
מנשל חייכה לעברי, "אז בהצלחה לך!"
שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת, בראד נכנס והניח את המפתחות על הדלפק במטבח, "מה פספסתי?"
"התקבלתי!" צווחתי וחיבקתי אותו.
"וואו וואו וואו מישהי שמחה פה" הוא הניח את השקית שהחזיק בידו וחיבק אותי.
"מתחילים מחר בתשע" חייכתי אליו.
הוא צחק, "תהיה בטוחה שאעיר אותך".
תגובות (0)