התחלה חדשה- פרק 2-
רק לי דבר כזה יכול להיות.
הלכתי באיטיות למקום שלי, ראיתי שהוא בוחן אותי, כנראה הוא זוכר אותי.
התיישבתי ובהיתי בלוח, ניסיתי להתרכז אבל ראשי הוצף במחשבות.
נגמר השיעור, התקדמתי במהירות לצאת כדי לעדכן את רון בצירוף מקרים המוזר הזה, והרגשתי יד חמה מחזיקה בי. הסתכלתי עליו. לא הוצאתי מילה. היו כל כך הרבה דברים שבא לי לשאול אותו עכשיו, אבל לא ידעתי במה להתחיל. "יש מצב את שוכחת ממה שראית?" הוא שאל אותי והסתכל עליי עם עיניו הירוקות. הנהנתי ושחררתי את היד שלי. "אה אחי, החלפת את מורן?" איזה ילד בא ובחן אותי. "לא, זאת ילדה מהכיתה" גיא אמר ונאנח. הילד חייך. "היי, אני חן" הוא אמר לי. "ענבר" אמרתי לו בחצי חיוך. "גיא, איך דאגתי, לא דיברנו אתמול, איפה היית?" בחורה יפיפיה נעמדה ליד גיא ונישקה אותו נשיקה סוערת. גיחכתי. הוא שכב עם מישהי מאחורי הגב שלה. הלכתי משם לקפיטריה והתקשרתי לרון.
"מה מצחיק בזה?" שאלתי אותו כששמעתי שהוא מתפקע מצחוק. "רק לך זה יכול לקרות" הוא אמר וצחק. "אתה קולט איזה מבייש זה? מה אני אמורה לעשות עכשיו?" שאלתי אותו. "לא יודע.. בחיים לא קרה לי דבר כזה" הוא אמר והתאפק לא לצחוק.
"היי" ילדה אמרה לי והתיישבה לידי. "היי" אמרתי לה. היא הייתה מהממת. שיער שחור ארוך וחלק, ועיניים ירוקות גדולות. יש פה רק אנשים יפים. "את לא מהחטיבה שכולם הגיעו ממנה, מאיפה את?" היא שאלה אותי בחיוך. "רון, אני אדבר איתך אחר כך" אמרתי לרון. "ביי" הוא אמר וצחק. ניתקתי את השיחה. "מרמת גן" אמרתי לה בחיוך. "אה כן, אני תמר" היא אמרה. "ענבר" אמרתי בחיוך. "היום בערב יש מסיבת פתיחת שנה, ובמקרה יש לי עוד כרטיס, ואני מנחשת שעדיין לא הכרת פה יחצנים או משהו" היא אמרה והושיטה לי כרטיס. "את באה?" היא שאלה בחיוך. התלבטתי אם להגיד לא או כן. בדרך כלל הייתי אומרת לא, אבל בגלל שזו התחלה חדשה, הנהנתי בחיוך. "יופי, זה היום בשמונה" היא אמרה בחיוך, נשמע הצלצול והיא הלכה.
נכנסתי לכיתה. כל כך לא רציתי לשבת לידו. הוא מזכיר לי את הבנים המגעילים מהשכבה הקודמת שלי. איך הוא יכול לעשות את זה לחברה שלו? איך? התיישבתי באי נוחות, וניסיתי להתרחק ממנו. על השולחן שלנו ישבו כמה ילדים ודיברו איתו, ופזלו אליי. הרגשתי כל כך לא בנוח.
המורה נכנס, וכל הילדים הלכו באיטיות למקום שלהם. "יש לך עיפרון?" הוא שאל והסתכל עליי. "אתה יכול לבקש עיפרון מהבחורה ששכבת איתה" אמרתי לו. "או מהחברה שלך" הוספתי והסתכלתי עליו, ואז הבנתי שאני נשמעת ממש חטטנית עכשיו. הוא נאנח. "אמרת שאת שוכחת" הוא אמר. גיחכתי. "זה הפיתרון שלך? לשכוח?" שאלתי אותו. "זה לא עניינך" הוא אמר בחצי חיוך. "תגיד תודה שאני לא אומרת לחברה המסכנה שלך. אני מרגישה חרא עם עצמי" אמרתי לו. "את לא צריכה להרגיש חרא עם עצמך.." "אני יודעת. אתה צריך להרגיש חרא עם עצמך. אני לא יכולה להסתכל עליך" אמרתי לו בעצבנות. אני יודעת שאם בן אדם היה עושה לי את זה, ועוד בן אדם שקרוב אליי, הייתי על סף התאבדות. "את לא יודעת את כל הסיפור.." הוא אמר. "סך הכל רציתי עיפרון" הוא מלמל וביקש מהילדה בצד השני עיפרון, והיא נתנה לו בהתלהבות.
הערב הגיע, לבשתי מכנס קצר שחור וחולצה לבנה נופלת. ההורים שלי הסיעו אותי והגעתי לשם בתישע. תמר חיבקה אותי והכירה לי את החברות שלה. בחיים לא הייתי כל כך מאושרת. הלכתי לשתות, וכשחזרתי לא ראיתי את תמר. "היא באחד החדרים, היא הייתה צריכה לדבר עם ההורים שלה" נוי, אחת הבנות, אמרה לי. הלכתי לחפש אותה בחדרים שהיו בצד. "תמר?" פתחתי את הדלת וראיתי את גיא, עם בחורה. "לא שוב" מלמלתי וסגרתי את הדלת במהירות. אני לא מאמינה שזה קרה עוד פעם.
תגובות (3)
תמשיכי :)
חחחחחח תמשיכי
תמשיכיייי!!!!