התחלה חדשה- פרק 18

"מה קרה כאן?" חן שאל אותי. שתקתי והסתכלתי על דין. "דין סך הכל החליף אצלי חולצה כי שפכתי עליו את האוכל שלי.." "וגיא הגיע בטיימינג הגרוע שלו" חן השלים את מה שאמרתי ולקח אותי לצד. "הוא חיפש אותך" הוא לחש לי. "אני יודעת" אמרתי. "את יודעת כמה שאת חשובה לו" הוא אמר. "חשובה לו?" שאלתי אותו, לא מבינה. "הוא אוהב אותך, וכשאוהבים לא רואים בעיניים" חן אמר. "ללכת לדבר איתו?" שאלתי אותו. "לכי, ותקראי לו לפה. אם ידעו שהוא הלך מכות עם המאבטח.." "אני הולכת" אמרתי כשהבנתי מה יקרה לו אם יידעו.
חיפשתי בחדר אוכל, ליד האוטובוסים, בכל החצרות, ואז הבנתי שהוא כנראה בחדר שלו. 'איזה מטומטמת' חשבתי לעצמי. דפקתי על הדלת. הוא לא ענה. "גיא" אמרתי. הוא שתק. "אני יודעת שאתה כאן" הוספתי. "לכי למאבטח, הוא בטח מחפש אותך" שמעתי את קולו. חייכתי חיוך קטן. הוא מקנא. ומיד מחקתי את החיוך. "אתה לא צריך לקנא, לא היה כלום" אמרתי. "אני לא מקנא" הוא אמר. "אתה מכיר אותי, אני הכי פדחנית.. אני שפכתי עליו את הצלחת עם האוכל שלי" אמרתי. "ברור, והמקום היחיד שהוא יכל להחליף בו חולצה היה אצלך בחדר?" הוא שאל. "גיא, בבקשה תפתח לי, קפוא לי" אמרתי כשראיתי שידיי כבר רועדות. שמעתי את צעדיו, וראיתי את הדלת נפתחת. "אומייגאד גיא, זה התנפח" אמרתי בלחץ כשראיתי את הפנס בעינו הימנית והתקרבתי אליו. "זה בסדר" הוא אמר והסיט את פניו. "לא זה לא" אמרתי ונכנסתי לחדר, לחדר האמבטיה. "אני בסדר, זה ייעלם עוד כמה ימים" הוא אמר. לקחתי מגבת והרטבתי אותה במים. הנחתי על עינו הימנית את המגבת. הוא השמיע קולות כאב. "שיט, זה כואב יותר?" שאלתי בלחץ. "זה בסדר ככה" הוא אמר והסתכל עליי. הסתכלתי עליו. הפעם האחרונה שהיינו כל כך קרובים הייתה בלילה של הנשיקה. "אני מצטערת גם על זה" אמרתי בחצי חיוך. "זאת לא אשמתך" הוא אמר בשקט. "זה כן, אני ממש מטומטמת לפעמים" אמרתי כשראיתי אותו מתאפק לא לצרוח מכאבים. "את הבן אדם הכי חכם שאני מכיר, אם זה עוזר" הוא אמר בחצי חיוך שמיד נעלם. "אתה בטוח שזה לא כואב לך?" שאלתי. "זה כואב, אבל זאת הדרך היחידה לגרום לך להיות כאן איתי, לא?" הוא לחש והסתכל עליי עם העיניים האלה שלו. "אני באמת מצטערת" אמרתי שוב. "די כבר להצטער" הוא אמר. הורדתי את המגבת, ונזכרתי בנטע. "החברה שלך מחכה לך, לא?" שאלתי. "כן" הוא אמר. חן שלח לי הודעה. 'דין בסדר, מה שקרה נשאר בינינו, שניהם נפלו וקיבלו מכה מהשפיץ של השולחן'. חייכתי. "מה התירוץ שחן רשם לך?" הוא שאל כשראה את השם של חן על הצג. "שנפלת על השפיץ של השולחן" אמרתי בחיוך. הוא הסתכל עליי עם המבט הזה שלו. "בוא לחדר אוכל, נקווה שזה לא נסגר כבר" אמרתי. "חכי" הוא אמר. "מה?" שאלתי. "אני יכול לקבל נשיקה?" הוא שאל בחצי חיוך מתגרה. "נראה לך?" אמרתי וזרקתי עליו כרית. "כפיצוי" הוא אמר. "פתאום זאת כן אשמתי?" שאלתי אותו. הוא צחק. התקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה בלחי. שוב הריח הממכר הזה שלו. התנתקתי ממנו באיטיות. "הולכים" הוא אמר וקם, והושיט לי את ידו.