התחלה חדשה- פרקים 13+14

הוא נאנח. "מה עכשיו?" הוא שאל. "אתמול אמרת לי שאתה תמיד יכול להיפרד משיר.." "זה נכון" הוא קטע אותי. "איפה היית עכשיו גיא? את האמת אבל, כי אני לא נעמי, או כל בת אחרת שנמסה כל פעם שאתה מעיף אליה מבט" אמרתי בעצבנות. אני כן, אבל כרגע לא. "מה אכפת לך איפה הייתי? הבנתי ממך שאני לא מעניין אותך" הוא אמר והסתכל עליי עם העיניים הכחולות שלו. "אתה כן מעניין אותי" פלטתי. "בתור ידיד" הוספתי והסמקתי. הוא חייך והשפיל מבט, ומיד חזר להסתכל עליי. "הייתי עם שיר" הוא אמר. "בדיוק" אמרתי וחזרתי להסתכל על הלוח. "אני לא יודע מה עושים אצלך ברמת גן, אבל אם בת אומרת לי שהיא לא רוצה אותי, אני לא תקוע עליה" הוא אמר וכל גופו פנה אליי, כאילו אנחנו לא באמצע שיעור. "אני לא יודעת איך זה אצלך גיא, אבל אם באמת רצית אותי, לא היית עושה את שיר היום בבוקר, כמה שעות אחרי שאמרתי לי ש.." "ואחרי שאת אמרת לי שיש לך חבר שאת לא מוכנה לוואתר עליו" הוא קטע אותי בעצבנות. "אני לא מבין, למה אנחנו מדברים על זה? זה מגיע לאנשהו בסוף? את רוצה אותי?" הוא שאל. "אני לא יודעת" מלמלתי. "אז מה את כן יודעת?" הוא שאל. "אני יודעת שכששמעתי שאתה עם שיר ב.. 'פינה' הזאת, רציתי לרצוח אותה" אמרתי ולא הורדתי את עיניי מעיניו הכחולות. הוא חייך חיוך מתגרה. "את מתכוונת ש.. קינאת" הוא אמר. "לא יודעת" אמרתי והסמקתי. הוא הסתכל עליי לכמה שניות, חושב על מה להגיד. "תקשיבי, אם את רוצה אותי, תגידי לי, שיר לא תפריע לנו" הוא אמר בקול רך וממיס. "אני לא יודעת מה אני רוצה" אמרתי. "רק תחשבי על זה" הוא אמר.
כן, לא הפסקתי לחשוב על זה. כל הזמן. כל שיעור, גם שיעורים שאני לא יושבת לידו ומריחה את הריח הממכר שלו.
הלילה הגיע. לא יכולתי להישאר בחדר שלי, אז יצאתי החוצה, לשאוף אוויר. הלכתי והלכתי, אף פעם לא באמת טיילתי בעיר. חוץ מכמה פעמים שהייתי עם יעל, נועה ותמר בקניון, לא הייתי באף מקום מעניין. וגם עם גיא בפארק. ובגלידה. די לחשוב על גיא, יצאת החוצה כדי לשאוף אוויר, לא כדי להיזכר בו.הגוף שלי הוביל אותי לבית שלו. לא יודעת איך זה קרה, אבל הרשיתי לידיי לדפוק על דלת ביתו. מה אני עושה לעזאזל.

"הו, שלום" בחורה, כנראה אמא שלו, פתחה את הדלת וחייכה אליי. "היי" אמרתי והרצתי משפטים בראשי. מה אומרים עכשיו. "אפשר לעזור ל.." "גיא נמצא?" שאלתי. "לא, אני מצטערת" היא אמרה במבט מרגיע. "אה אוקיי, תודה" אמרתי, הסתובבתי וירדתי במדרגות הכניסה. ואז ראיתי אותו. עומד שם עם בגדי ספורט. עיניו הכחולות מעולם לא נצצו יותר מעכשיו, כנראה בחושך הן אפילו עוד יותר יפות. "הנה הוא" אמא שלו אמרה בחיוך. הוא ואני שתקנו והסתכלנו אחד על השנייה. "גיא, אתה לא מזמין אותה להיכנס?" אמא שלו העירה את שנינו מהשיחת מבטים שלנו. "את רוצה להיכנס?" הוא שאל אותי וגירד בראשו. הנהנתי. הוא הלך לבפנים, ואני אחריו.
עלינו במדרגות, ונכנסנו לחדרו הגדול. הוא שתק והסתכל עליי. לא ידעתי מה להגיד. "את רוצה לשבת?" הוא שאל והצביע על הספה השחורה שהייתה שם. "כן" אמרתי והתיישבתי. "מה את עושה פה?" הוא שאל. שתקתי. אני בעצמי לא ידעתי את התשובה לזה. "זה בקשר לשיחה שלנו היום? שאמרנו שתחשבי?" הוא שאל בלחץ. "את האמת, אני לא יודעת למה אני פה" אמרתי. הוא הסתכל עליי במבט לא מבין. "מה זאת אומרת?" הוא שאל. "אני מבולבלת" הודיתי בפניו. הוא התיישב לידי והסתכל עליי. "בגלל.." "בגללך" אמרתי. הוא חייך. "זה דבר טוב או לא?" הוא שאל בחיוך. "אני לא יודעת" מלמלתי והתרכזתי בעיניו. אף פעם לא הייתי כל כך קרובה אליהם. צמודה אליו כל כך. יכולתי לשמוע את דפיקות הלב שלו, וכנראה הוא את שלי. "את כל כך יפה" הוא מלמל. לא הקשבתי לו, היה קשה לי להתרכז. הלב שלי דפק כל כך חזק שלא יכולתי לשמוע אותו. "אני לא יודעת מה לעשות" אמרתי לו. "אם אתה היית במקומי, מה היית עושה?" שאלתי אותו. "אה" הוא מלמל. "אני מצטער" הוא אמר. "על מה?" שאלתי אותו, ואז הרגשתי את שפתיו על שפתיי.
הרגשתי כאילו הזמן נעצר. כאילו רק שנינו נמצאים בעולם. גופו החם עלה מעליי. יד אחת שלו אחזה במותני, ויד שנייה בפניי. שפתיו היו חמות ומלטפות, לא רציתי להתנתק מהן. אף פעם. הנשיקה הייתה כל כך סוערת, שלא שמתי לב מה אני עושה.
"ילדים, רוצים לאכול?" שמעתי את קולה של אימו בפתח החדר. התנתקתי ממנו. הוא הסתכל עליי ומיד הסתכל על אמא שלו. "א.. אני מצטערת על ההפרעה" אמא שלו גמגמה. הוא קם ממני. "מה אמא?" הוא שאל את אמא שלו ונאנח. "כשתסיימו את מה.. שאתם עושים.. תרדו לאכול" היא אמר בחיוך וסגרה את הדלת. מה הלך כאן כרגע?