התחלה חדשה- עונה 2- פרק 8-

חודשיים עברו. עמית וגיא לא מדברים איתי, ואם הם מנסים אני מתחמקת מהם. ״ענבר, אני למטה, קצת יותר זריז!״ תמר אמרה לי בפלאפון. ״קצת יותר זריז? טוסי לפה״ נועה אמרה. ״שנייה ואני למטה״ אמרתי וסגרתי את המזוודה שלי. אני לא מאמינה שאנחנו נוסעים היום לפולין. ״היי״ יעל אמרה לי כשנכנסתי למכונית של תמר וחיבקה אותי. ״היי״ אמרתי בחיוך. ״את צריכה לטפל באיחורים האלה״ נועה אמרה בחיוך וחיקתה את נעמי. ״מצחיקה משהו״ אמרתי. ״קבעתי עם חן שנגיע בזמן כדי לבקש כרטיסים קרובים אחד לשני״ תמר אמרה. ״חמש שעות שלא תהיו דבוקים אחד בתחת של השני, אני אוהבת אותך ענבר״ יעל אמרה. כולנו צחקנו, חוץ מתמר.
לא היה לאף אחד זמן להיות בשדה התעופה, וישר עלינו למטוס. ״36B״ מלמלתי וחיפשתי את השורה שלי. ״הנה״ מלמלתי והסתכלתי ליד מי אני יושבת. אני מבינה שאלוהים אוהב לצחוק עליי. בין עמית לגיא לחמש שעות?
התיישבתי בשקט. עמית גיחך. ״אם אתם רוצים, אני יכולה להחליף מקום עם מישהו..״ ״זה בסדר״ הם אמרו ביחד. השפלתי מבט. המטוס המריא.
״ענבר, הגענו״ שמעתי את קולו של גיא מהדהד בראשי. פתחתי עיניים, וראיתי שראשי מונח על חזהו של גיא. ״אה סליחה״ גמגמתי וקמתי כשראיתי שכולם יורדים מהמטוס. עמית כבר לא היה במקום שלו.
״טוב, תתמקמו בחדרים, ותוכיחו לנו שאתם ראויים לזה שאיפשרנו שהחדרים יהיו מעורבבים מכל השכבה, מחר בשמונה יוצאים, שבע וחצי כולם בחדר אוכל!״ נעמי אמרה והביאה לנו כרטיסי מפתח. אני, תמר, יעל ונועה עלינו מהר לחדר שלנו ״יש!״ נועה צרחה וקפצה על המיטה. ״שקט!״ תמר אמרה וזרקה עליה כרית. ״כן, בשבע״ תמר אמרה לפלאפון שלה בחיוך. ״גם אני״ היא הוסיפה וניתקה. כולנו נעצנו בה מבט. ״מה?״ היא שאלה. ״חן אמר לנו לבוא לחדר שלו בשבע״ היא אמרה. ״אני אשאר פה, היה לי רגע קצת מביך עם גיא״ אמרתי ונשכבתי על המיטה שלי. ״אז גם אני אשאר״ נועה אמרה, ויעל הסכימה איתה. ״אני שונאת אתכן״ תמר מלמלה ונשכבה לידי.
השעה הייתה עשר. ארבעתנו ישבנו על המיטה של נועה וצפינו בטיטאניק. ״אני שונאת אותה״ יעל מלמלה ושפשפה את עיניה. ״למה היא לא הצילה אותו המטומטמת?״ נועה צרחה למסך. חייכתי ומחיתי את הדמעות שלי. שמענו דפיקה בדלת. ״אני אפתח״ מלמלתי והלכתי לדלת. כשפתחתי, עשרים ילדים נכנסו והתנחלו לנו בחדר. ״הכל כמו שנה שעברה״ תמר לחשה לי בחיוך ונתנה מכה לחן. ״הפרענו לכן באמצע סרט בנות?״ יונתן שאל אותי בחיוך. ״הטיטאניק זה לא רק סרט לבנות״ אמרתי לו בעצבנות. חן סימן לי לבוא איתו החוצה, והלכתי. ״אז מה?״ הוא שאל אותי כשהלכנו מסביב לבריכה. ״אז מה?״ חזרתי אחריו. ״שמעתי על הסצנה מסרט רומנטי שהייתה לך במטוס״ הוא אמר בחיוך. ״מה גיא סיפר לך?״ שאלתי בחיוך והתיישבתי על אחד הספסלים. ״שישבת ביניהם וכשנרדמת הראש שלך נפל אוטומטית עליו..״ הוא אמר בחיוך. ״זה היה משמיים!״ הוא חיקה את גיא. נאנחתי והנחתי את ראשי על כתפו. ״למה הכל כזה מסובך?״ שאלתי. ״בלי כל הסיבוכים האלה החיים לא היו מעניינים״ הוא אמר. ״אצלך ואצל תמר זה לא מסובך״ אמרתי. הוא שתק. הסתכלתי עליו. ״מה קרה בינך לבין תמר?!״ שאלתי. ״כלום, עזבי״ הוא אמר. ״נו״ זירזתי אותו. ״כלום, נשבע לך״ הוא אמר. ״אוקיי״ מלמלתי. ״היי״ עמית נעמד מולנו. ״היי״ אמרתי. ״אני יכול לדבר איתך?״ הוא שאל. הסתכלתי על חן. ״זה גם ככה צפוי מה שיקרה, למה אסור לי להישאר?״ הוא שאל. ״ככה״ אמרתי. ״גם כן את״ הוא מלמל, נתן לי מכה והלך. חייכתי. עמית התיישב לידי. והסתכל עליי. הייתה לי הרגשה שזה לא ייגמר טוב.