התחלה חדשה- עונה 2- פרק 30-

הערב הגיע, אמרתי להורים שאני עייפה מאוד, אז הם הלכו עם נופר לאיזה מסעדה. ״אנחנו נחזור בשתים עשרה״ אמא שלי אמרה. ״אוקיי״ אמרתי, והם הלכו. יצאתי החוצה, וראיתי את רוי מחכה לי. ״בואי״ הוא אמר. ״אתה יכול לחכות שנייה, אני חייבת להביא איזה סוודר, לא ידעתי שכזה קר בחוץ״ אמרתי והסתובבתי. ״זה בסדר, הבאתי ליתר ביטחון״ הוא אמר בחיוך והושיט לי קפוצ׳ון שחור. ״לא קר לך?״ שאלתי. ״אני רגיל למזג אוויר הזה״ הוא אמר. ״אוקיי״ אמרתי ולבשתי את הקפוצ׳ון.
״בת כמה את?״ הוא שאל כשהלכנו. ״שבע עשרה״ אמרתי. ״מאיפה אתם הגעתם? בטח מהמרכז״ הוא אמר. ״למה דווקא מהמרכז?״ שאלתי. ״כי את לא נראית אחת שחיה בצפון״ הוא אמר. ״שזה אומר?״ שאלתי בחצי חיוך. ״את נראית אחת כזאת שנהנית מהחיים הטובים..״ ״איזה שטויות״ מלמלתי. ״למה שטויות?״ הוא שאל. ״אם אתה מתכוון בחיים טובים לזה שחברה שלי מתה לפני כמה שבועות ממנת יתר, אז ברור״ אמרתי בעצבנות. דממה. ״לא ידעתי, מצטער״ הוא אמר. שתקתי. ״הגענו״ הוא אמר אחרי כמה זמן. עמדנו על גבעה מוארת. היה שם כל כך שקט. התיישבתי. הרוח הייתה ממש חזקה. ״אז, אם אפשר לשאול, מה קרה לחברה שלך?״ הוא שאל. הסתכלתי עליו. ״היא תמיד הייתה חייכנית כזאת, מאושרת״ התחלתי לומר בחיוך. ״פתאום, זה היה לפני כמה חודשים, שמתי לב שמשהו לא בסדר איתה״ אמרתי. החיוך נמחק לי מהפנים. ״כולם ראו שמשהו לא בסדר, אבל חשבו שפשוט משהו לא בסדר עובר עליה עם ההורים. אתה יודע, גיל ההתבגרות וכל זה״ אמרתי. ״אבל טעינו״ הוספתי בשקט. ״היא השתמשה בסמים. יום אחד הגענו לבית שלה, ועמד שם בחור עם אקדח שצרח שהיא חייבת לו כסף על הסמים״ אמרתי. הוא הסתכל עליי בתדהמה. ״חשבתי שפה זה השיא. אבל אחרי זה היא הלכה למוסד גמילה, שדווקא עזר לה לחזור לעצמה״ אמרתי. ״ואז קרה משהו. היא הובלה לבית החולים במצב אנוש״ אמרתי. נזכרתי בלחץ, והתחלתי לבכות. ״אני הייתי שבורה, וגם החברות שלי״ מלמלתי. ״ואז הודיעו לנו.. שהרופאים התאמצו והתאמצו״ אמרתי בשקט וניגבתי לעצמי את הדמעות. ״אפשר?״ הוא שאל. ראיתי מטושטש בגלל הדמעות, ואז הרגשתי את ידיו מחבקות אותי. ״אני מצטער ששאלתי״ הוא אמר. התנתקתי ממנו וניגבתי את הדמעות. ״זה בסדר״ אמרתי ונשכבתי על הדשא. ״טוב, אני לא אפריע לך״ הוא אמר וקם. ״ביי״ אמרתי. ״ביי״ הוא אמר והלך.
התעוררתי בבוקר, והלכנו לאכול במסעדה ביישוב. ״שרון סיפרה לי שיש היום טיול אופניים לנערים מגיל שלוש עשרה עד שמונה עשרה. מה אתן אומרות?״ אמא שלי שאלה אותנו בחיוך. הסתכלתי על נופר שהתלהבה מהרעיון. ״ברור״ אמרתי בחיוך. ״יש!״ נופר אמרה וחיבקה אותי.
חזרנו לצימר. ״ענבר״ שמעתי את הקול של רוי. ״היי״ אמרתי. ״תקשיב, רציתי להתנצל על כל הקטע מאתמול.. חפרתי לך יותר מדי״ אמרתי. ״ממש לא״ הוא אמר בחצי חיוך. ״אמא שלי סיפרה לי שאתן באות לטיול אופניים היום״ הוא אמר. ״כן.. נופר ממש רצתה״ אמרתי. ״אני גם אהיה שם, חברים שלי גוררים אותי״ הוא אמר. ״אה, אוקיי״ אמרתי. ״ניפגש שם״ הוא אמר בחיוך. חייכתי והלכתי.
״בואי כבר פדלאה!״ נופר אמרה וזרקה עליי כרית. ״טוב, גיא, נופר הקרציה מפריעה לי, אני אדבר איתך אחר כך״ אמרתי בחיוך לגיא וקמתי מהמיטה. ״תהנו בטיול אופניים״ הוא אמר. ״תהנה ללמוד״ אמרתי בחיוך וניתקתי.
נסענו למקום שממנו יוצאים לטיול. ״הנה רוי״ נופר לחשה לי בחיוך. הוא היה שם עם כמה בנים ובנות. יצאנו מהאוטו והלכנו לבחור לנו אופניים. ״היי״ רוי אמר לנו. ״היי״ נופר אמרה. אני הייתי עסוקה בלבחור אופניים. ״הצבע של האופניים לא משנה״ הוא אמר לי. הסתובבתי אליו. ״אה, היי״ אמרתי בחיוך. ״היי״ הוא אמר לי בחיוך. נסענו ונסענו. תמיד ידעתי שיש נופים יפים בצפון, אבל כנראה שנופר לא שמה לב לזה אף פעם.
בסוף הטיול, כל אחד קשר את האופניים שהוא היה איתם במתקן. ״לעזור לך?״ רוי שאל בחיוך והתיישב לידי. ״כן, תודה״ אמרתי. ״רוי״ שמעתי קול. הסתכלתי למעלה. ״היי, אני חבר של הטכנאי שלך״ הבחור אמר בחיוך. ״היי״ אמרתי. ״סיימתי״ רוי אמר, קם ועזר לי לקום. ״תודה, שוב. ביי״ אמרתי והלכתי לאוטו. ״מה יש עם רוי?״ נופר שאלה אותי כשהתחלתי לנסוע. ״הוא נחמד״ אמרתי. היא חייכה. ״נופר, לא כל בן שיתקן לי את האופניים מעוניין בי״ אמרתי. ״אולי לא כל בן, אבל הוא כן״ היא אמרה. ״שיתעניין כמה שהוא רוצה, מחר אנחנו עוזבים״ אמרתי.