התחלה חדשה- עונה 2- פרק 29

עברו שלושה שבועות. יעל מתה. כולם היו בהלוויה שלה. כל העיר הייתה באבל, ואנחנו במיוחד. ״ענבר״ אמא שלי נכנסה לחדר שלי. ״מה?״ שאלתי. ״איך את מרגישה?״ היא שאלה והתיישבה לידי. ״לא משהו״ אמרתי. ״תקשיבי, אני חושבת שכולנו צריכים הפוגה ממה שהולך כאן. אז תארזי מזוודה, אנחנו נועים עוד שעתיים לצימר״ היא אמרה. ״מה?״ שאלתי. ״ממה ששמעת״ היא אמרה בחצי חיוך, נתנה לי נשיקה על הלחי והלכה. ארזתי והלכתי לאוטו. לא היה לי כוח לדבר.
נסענו ונסענו. אבא, אמא, אחותי הקטנה, נופר, ואני. ״ענבר, מה עם גיא?״ אחותי שאלה אותי. טוב, אז אחותי כבר לא כל כך קטנה. בת 14. אולי כדאי לי להתחיל לספר לה דברים. ״כרגיל״ אמרתי. ״שכבתם?״ היא שאלה בחיוך מתגרה. הסתכלתי עליה בתדהמה. ״לא שואלים דבר כזה נוף״ אמרתי. ״תני לי לישון״ הוספתי בשקט ועצמתי עיניים. ״שכבתם״ היא אמרה. שתקתי ונרדמתי.
״ענבר, הגענו״ אבא שלי אמר וניסה להעיר אותי. ״קמתי״ אמרתי והתמתחתי. התקדמנו לצימר. היו שם איזה עשר בקתות מסודרות במעגל. ״היי״ המארחת, כנראה, אמרה לנו בחיוך. ״היי״ אמא שלי אמרה לה בחיוך. ״ענבר ונופר נכון?״ היא שאלה אותנו. הנהנתי. ״בת כמה אתן?״ היא שאלה אותנו. ״אני ארבע עשרה והיא שבע עשרה״ נופר אמרה. ״יש לי בשבילכם מדריך פרטי לימים הקרובים, הבן שלי. הוא יכיר לכם את האזור ואת האטרקציות״ היא אמרה ולקחה את ההורים שלנו. ״נופר, אין לי כוח״ אמרתי. ״יש לך״ היא אמרה בחיוך והסתכלה מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את הבן שלה. אוקיי, אז הוא נראה טוב. אבל גיא יותר. ״היי״ הוא אמר בחיוך. ״היי״ אמרנו ביחד. ״אני רוי״ הוא אמר בחיוך והושיט את ידו לנופר. ״נופר״ היא אמרה בחיוך ולחצה את ידו. הוא העביר את ידו אליי. ״ענבר״ אמרתי ולחצתי את ידו בחוסר נוחות. ״אתן רוצות שאני אכיר לכן קצת את האזור?״ הוא שאל. ״לא״ ״כן״. אמרנו ביחד. ״טוב, אני עייפה, אז אני אבוא בפעם אחרת״ אמרתי והלכתי. ״יש כאן אחלה מקום שקט, להתחבא מהכל, אם את רוצה״ הוא אמר. נעצרתי ונאנחתי. ״אוקיי״ אמרתי, והלכתי אחריהם. הם לא הפסיקו לדבר כל הדרך. באיזשהו של כבר נלחצתי שהיא תתאהב בו, והוא יאנוס אותה כשאני אלך. הוא מבוגר ממנה בארבע שנים. חזרנו לבקתה. ״איפה המקום השקט?״ שאלתי. ״בשבע בערב, תבואי. לא רציתי שאחותך תפריע לשקט שלך״ הוא אמר. הסתכלתי עליו. ״אוקיי״ אמרתי, והלכתי לבקתה שלנו.