התחלה חדשה- עונה 2- פרק 16-

׳מה עשית? מה עשית?!׳ שאלתי את עצמי כשהלכתי במעגלים בחדרי. נגעתי בשפתיי. אוף, התגעגעתי אליו. די, תלכי לישון ומחר בבוקר תשכחי מזה.
לא שכחתי מזה. זה לא ייצא לי מהראש בזמן הקרוב. הגעתי לבית ספר והתיישבתי במקום שלי. חן הגיע בשעה השנייה, וראיתי פנס בעיניו. ״חן!״ קראתי לו והלכתי אליו, כי המורה לספרות איחרה. ״היי״ הוא מלמל. ״מה לעזאזל״ מלמלתי והסתכלתי על הפנס הענקי. ״היית אתמול בנשף?״ הוא שאל אותי. ״הלכתי מוקדם״ אמרתי. ״אז כנראה אחרי שהלכת התחיל האקשן״ הוא אמר בחיוך עצבני. ״מה?״ שאלתי. ״החברה שלך חקרה את הפה של לידור טוב טוב״ הוא אמר והתקדם למקום שלנו. ״לידור עשה לך את זה?״ שאלתי. ״כן״ הוא מלמל. ואז הבנתי. אם זה מה שלידור עשה לחן.. ״חן, מה אתה עשית לו?״ שאלתי בדאגה. ״מה שהגיע לו״ הוא אמר. ״כולו דם״ עמית אמר ונתן לי נשיקה קצרה. ״ הוא היה בבית חולים, אבל זה לא משהו חמור״ עמית הוסיף. ״לא משהו חמור? חן!״ אמרתי בעצבנות. ״גם כן את, את לא אמא שלי, תעזבי אותי כבר״ הוא אמר בעצבנות , בעט והפיל את אחד השולחנות בכיתה, והלך. ״עזבי אותו״ עמית אמר וליטף את ידי. חן הרוס. ״עמית, אותי הוא לא רוצה לידו, לך תשמור שהוא לא יעשה כלום״ אמרתי. הוא הסתכל עליי ״אוקיי״ הוא מלמל ויצא מהכיתה.
בצהריים, ישבתי והכנתי שיעורים, ואז שמעתי דפיקה בדלת המרפסת. התקדמתי לשם והזזתי את הוילון. פתחתי קצת את הדלת. ״חשבתי שאני מציקה לך״ אמרתי בעצבנות לחן. ״אני מצטער, הוצאתי עלייך את העצבים מתמר ולידור״ הוא אמר. ״אני יכול?״ הוא שאל. הנהנתי ונתתי לו להיכנס. הוא נשכב על המיטה. ״שלא תחשבי שתתחמקי מהנשיקה שלך עם גיא״ הוא אמר פתאום בחיוך מרוצה. נשכבתי לידו. ״אל תדבר על זה עם עמית, אני מנסה לשכוח מזה״ אמרתי. ״עם כמה שעמית אחלה, גיא יותר אחלה, לא התכוונתי לדבר איתו על זה״ הוא אמר. ״את יודעת שזה לא צירוף מקרים שיצאתם אחד ליד השני כן?״ הוא שאל בחיוך. ״מה זאת אומרת?״ שאלתי בבלבול. ״אנשים תכננו שתצאו אחד ליד השני״ הוא אמר. ״מי זה ׳אנשים׳? חן, אם אתה תכננת את זה..״ ״כאילו שאין לי משהו יותר טוב לעשות מלהתעסק בקשר המסובך שלכם״ הוא קטע אותי. ״כמה ילדים מהשכבה שהיו קשורים לנשף סידרו את זה, והם סידרו גם את הקטע עם תמר ולידור..״ ״אני שונאת שמתערבים בחיים שלי״ מלמלתי. הוא קירב אותי אליו. ״תעזבי את עמית ענבר, שני החברים הכי טובים שלי סובלים, אני לא יכול לראות אותך ככה״ הוא אמר ברצינות. ״אני לא סובלת״ אמרתי. הוא גיחך, ואז הפלאפון שלו צלצל. ״יש לי אימון״ הוא אמר ורץ מהר החוצה.
יום אחרי זה לא הגעתי לבית הספר. כנראה שפעת או משהו, לא יודעת מה עובר עליי לאחרונה. עבר שבוע, ואני עדיין חולה. אסרתי את ההורים מלהכניס אנשים לא רצויים הביתה. גיא זה האנשים הלא רצויים.
״ענבר״ שמעתי קול מהדהד בראשי. פתחתי את עיניי וראיתי את גיא במרפסת. ״אני עייפה״ מלמלתי. הוא פתח את הדלת. הסתכלתי בפלאפון שלי על השעה. ״יש לך בית ספר״ מלמלתי. הראש שלי קדח. ״רציתי לראות איך את מרגישה״ הוא אמר והסתכל עליי. ״אל תסתכל עליי, השפעת גורמת לי להיראות רע״ אמרתי והנחתי כרית על פניי. ״שום דבר לא יגרום לך להיראות רע״ הוא אמר. הרמתי את הכרית מפניי. ״אני צריכה לישון״ אמרתי ועצמתי את עיניי. ״טב, אני אלך״ הוא מלמל , קם, הסתכל עליי והלך.
אחרי כמה ימים נוספים הגעתי לבית הספר. לא היה לי כוח לענות על ה׳איך את מרגישה׳ ו׳אם את צריכה, אני יכול להשלים לך את החומר׳. כולם צבועים ורכלנים כאן, חוץ מהחברים הקרובים שלי. בהפסקה, הלכתי לפינה ההיא. אולי עמית כבר שכח ממנה אז אני אוכל לשבת שם בשקט לכמה ימים. התקדמתי לשם, וראיתי את גיא ו.. ״אומייגאד״ מלמלתי. הם עצרו והסתכלו עליי. ״סליחה״ אמרתי והלכתי משם. גיא ושני, אחת הילדות שהצטרפו השנה, באמצע.. אוף, חשבתי שהמסורת שבה אני רואה את גיא מתעסק עם בחורות הסתיימה שנה שעברה.