התחלה חדשה- עונה 2- פרק 1 (:

חודשיים עברו מאז. החודשיים הכי טובים שהיו לי בחיים!
סתם, לא.
הלב שלי לא תיפקד. לא נתתי לבנים להתקרב אליי, מלבד יונתן וחן. לא נתתי לגיא להסביר את עצמו, כי לא רציתי לשמוע. לא יכולתי לשמוע. הלב שלי נשבר בגללו. לא מגיע לו שאני אקדיש לו דקה בשביל לשמוע תירוצים.
התעוררתי לבוקר של השנה החדשה, והלכתי לאוטו של אמא שלי. "ענבר, הוא סתם ילד. את מדהימה, ואת תמצאי מישהו הרבה יותר טוב" אמא שלי אמרה לי כשעצרה ליד בית הספר והניחה את ידה על ברכי. "ביי אמא" אמרתי ויצאתי מהאוטו. "היי" נועה אמרה לי בחיוך, היא הייתה קופצנית מתמיד. אה כן, זה בגלל החבר החדש, יונתן. "היי" אמרתי לה בחצי חיוך מתאמץ. "ענבר, שכחי מהזבל הזה" היא אמרה וחיבקה אותי. התנתקתי ממנה. "אני מנסה" אמרתי בשקט. "טוב, שמעת על החדשים?" היא שאלה בחיוך, כאילו אני לא עומדת לה שבורה מול העיניים. "לא, ולא מעניין אותי" אמרתי והתחלתי ללכת. "אם תראי אותם זה יעניין אותך" היא אמרה בחיוך. "או יותר נכון את אחד מהם" היא הוסיפה בחיוך שובב. "אין לי מצב רוח" אמרתי ונכנסנו למבנה. "מה שתגידי, אני מוותרת לך היום כי את עדיין עצובה מ.. אני לא אזכיר את שמו, אבל מחר את ואני עושות היכרות עם החדש" היא אמרה בחיוך. "נועה, יש לך חבר" הזכרתי לה. היא נאנחה. "אז את עושה איתו היכרות" היא אמרה בחיוך והלכה לכיתה שלה. הגעתי לכיתה, בדיוק בזמן שכולם התיישבו. "ברוכה השבה" נעמי אמרה לי בחיוך. חייכתי חיוך מאולץ והלכתי למקום שלי, ליד חן. לנעמי יש מסורת שלא משנים מקומות בגלל שנה חדשה. "היי" חן אמר לי בשקט. "היי" אמרתי והתיישבתי. "איך את?" הוא שאל והסתכל עליי. "חיה" עניתי והוצאתי את הספר החדש שהתחלתי לקרוא מהתיק. בלי חבר יש המון זמן לקרוא ספרים. "תדברי עם גיא, בבקשה, אני לא יכול לראות אותך ככה" הוא אמר. "אני לא רוצה לדבר איתו" עניתי. "תן לי לקרוא חן" אמרתי והסתכלתי אליו. הוא בחן אותי עם עיניו הירוקות והנהן. חזרתי לספר שלי.
"כולם, זה הילד החדש בכיתה שלנו.." "עמית" "כן, תקבלו אותו יפה, כמו שאתם יודעים" שמעתי את קולה של נעמי, אבל זה לא עניין אותי. "ענבר, נחמד שאת קוראת, חבל שלא בזמן קריאה" שמעתי את קולה. הרמתי את מבטי אליה. "סליחה" אמרתי וסגרתי את הספר. ראיתי את גיא מסתכל אליי משולחנו, ומיד הסטתי את מבטי לחדש. הוא הסתכל עליי. משהו בו הלחיץ אותי וגרם לי לצמרמורת. "אתה יכול לשבת כאן, שם ושם" נעמי אמרה והצביעה על מספר מקומות. הוא התקדם אליי, מבטו השתיק אותי. והוא התיישב בשולחן שלידי. הלב שלי דפק. זה הרגיש כאילו משהו בו.."הכל בסדר?" חן העיר אותי ממחשבות. הנהנתי.