התאומים – 5

אחרי גנבת הגלידה פרד ותאליה היו מרוצים מעצמם מאד. כל אחד לקח גלידה וברח במלא המהירות. ואז פרד שמע את תאליה "אולי פרד לא עד כדי כך גרוע"
פרד עצר לרגע, תאליה זללה את הארטיק שלה במהירות.
מה? חשב לעצמו פרד. אין סיכוי שתאליה אמר דבר כזה עליו, שנאת האחים ביניהם הייתה דבר שקיים מאז ומעולם.
"כל כך משעמם לי" אמרה תאליה. "בואי נעשה מדיטציה!" הציע פרד.
פרד ותאליה רצו לבית שלהם והתיישבו בחדר המדיטציה של אימם המשוגעת. היא החליטה שיש לה שיגעון חדש לבודהיזם. הם התיישבו וצחקקו להם בהנאה.
"מגניב פה" אמרה תאליה, החדר היה כתום ומלא בכריות כחולות, ורודות, ירוקות וחומות.
"הממ אז מסתבר שאני לא כל כך גרוע?" שאל פרד.
"כן, מסתבר" ענתה תאליה.
"שנייה איך ידעת?" שאלה תאליה ובהתה בו במוזרות.
"לא יודע" ענה פרד.
אבל לפי מבטו היה ברור שהוא זומם משהו. הוא רץ לעבר תאליה ותקף אותה בדיגדוגים שהייתה רגישה אליהם במיוחד.
"דיי! תפסיק! אעאעאעאע!" צרחה תאלייה.
אבל פרד לא הפסיק. פתאום לחדר נכנס אדם, האדם היה לבוש חליפה ושקפיים אך פניו היו חביבות. פרד הפסיק במידיות. "מי אתה?" שאל "מה אתה עושה בבית שלנו?" הוסיפה תאליה.
"אני פה כדי להאמן אתכם" אמר הנזיר.
"אבל למה? אנחנו צריכים לעשות מדיטציה!" אמרה תאליה מאוכזבת.
"אנחנו לא מכירים אותך. טוס מכאן!" צעק פרד ונופף בנעל שלו לעבר הזקן.
"אני מבין שהמצב הזה מוזר מאד אבל סבכם שלח אותי" אמר האיש.
"רגע רגע רגע…" מילמל פרד. "שקרן! סבא שלנו מת מזמן! תלך מפה!" צעקה תאלייה ונופפה באחת הכריות בחדר.
האיש הוציא מידו מכתב והושיט אותו אל עבר התאומים, המכתב היה מסבם. "נכדי, אני מבין שהמצב מוזר והמכתב הזה מגיע אליכם רק במקרה שאני מת. אז אני מת. ואני רוצה שתקשיבו לי טוב טוב. האיש שאתם רואים מולכם הוא אלברט והוא עומד לאמן אתכם עד שתוכלו לשלוט בכוחות שלכם שכבר התחילו לבצבץ. בבקשה אני עושה זאת לטובתכם וזה כל מה שאוכל לומר ברגע זה. להתראות".
"זה מזויף!" אמר פרד, תאליה הניחה את המכתב על אחת הכריות והוציאה את 'אלברט' מחוץ לדלת. "צ'או!" קראה תאלייה ונעלה את הדלת, התאומים התיישבו ישיבה מזרחית ותיכננו לעשות מדיטציה.
המכתב נפל על הרצפה ונפלה ממנו תמונה. בתמונה הופיע סבם ושניהם יחד. מרכיבים פאזל כמו שנהג לעשות. התמונה הייתה תמיד בידו של סבם. והוא הבטיח שיום אחד היא תגיע אליהם. בדרך משונה.
פרד הרים את התמונה. "תראי" אמר פרד והראה לתאלייה את התמונה, תאלייה נמלאה עצב, היא הניחה את התמונה באמצע. "אנחנו יכולים לנסות לתקשר איתו" אמר פרד, שנייהם עצמו את העיינים ותוך רגע הם הופיעו בביתו של סבם.
הם לא חשבו שזה יצליח כי בכל זאת דיבור עם רוחות נראה להם ביזארי לחלוטין אך בכל זאת זה עבד. "נכדי, למה אתם לא יכולים להשיב לי פעם אחת?" שאל ועל פניו החיוך האוהב שהיה לו גם בחייו.
"סבא!" קראו שתייהם וחיבקו אותו.
אבל לא יכלו, בכל זאת הוא היה רוח רפאים. "אנא הקשיבו לי. האיש הזה צריך לאמן אתכם" אמר סבא.
"אבל למה צריך לאמן אותנו? אנחנו רגילים לגמריי" אמרה תאלייה.
"לא, אתם לא. במשפחתנו יש דבר שתמיד מדלג דור. פעם בשני דורות נולדים תאומים. האחד רואה את העתיד אך לא יכול להשפיע עליו והשני רואה מחשבות אבל לא משנה אותן" סיפר סבא.
"מ..מה?" שאל פרד, הוא ותאלייה היו מוכים הלם.
"אתם כמו כל דור תאומים במשפחתנו בעלי כוחות. בגיל צעיר ניחשתי שאת רואה עתיד תאליה ואתה פרד קורא מחשבות. ואני בטוח שזה יסביר די הרבה בשביל שניכם" אמר סבא.
"אני יודעת מה הולך לקרות.." מילמלה תאלייה, פתאום היא ראתה אותה ואת פרד רצים ברחוב חשוך ושלוש בריונים רודפים אחרייהם בקריאות "נהרוג אתכם!"
ואז בפתאומיות פרד התחיל לשמוע קולות מכל מקום. הוא נפל, הוא לא יכל יותר. הקולות הגיעו מכל מקום ולא הפסיקו.
"פרד!" תאלייה התחילה להילחץ, בין רגע הכל הפסיק. "זמני אוזל, להתראות" אמר סבם, פרד ותאלייה פקחו את עייניהם, הם ישבו בחדר המדיטציה, לפתע הדלת נשברה ושלוש בחורים חזקים ושריריים נכנסו פנימה.
פרד התחיל לשמוע עוד ועוד הוא לא היה במצב לעשות דבר. הכל היה תלוי בתאליה.