התאבדות-הקדמה+פרק 1

הקדמה:
אני לירי,
הייתי חותכת המון זמן,
עכשיו אני בת 16,
החבר שלי דין גרם לי להפסיק עם זה,
אבל עכשיו הוא מת,
הוא היה בצבא ומת במלחמה,
הבטחתי שאני אפסיק עם זה, אפילו שהוא מת,
רציתי שהנשמה שלו תראה אותי ותשמח,
תשמח שאני עושה מה שהוא רצה בשבילי,
מה שלפי דעתו טוב לי..
אז הבטחתי את זה לעצמי,
ידעתי שיהיה לי קשה ליישם את זה,
במיוחד עם האנשים שנמצאים בחיים שלי,
האנשים האלה שגורמים לי רע,
שרוצים שאני אמות..

פרק 1:
קמתי לעוד בוקר,
ראיתי את הסכין על השידה שליד המיטה שלי היו בו כתמי דם ישנים,
התעלמתי מהסכין והלכתי לאכול,
ראיתי את אבא שלי מתקדם למטבח,
רצתי לקחתי את התיק שלי ורצתי לכיוון בית הספר,
ידעתי שאם אני אשאר שם זה לא יגמר בטוב,
הוא היה מתעלל באמא שלי עד שהיא מתה מסרטן, כשלא הייתי בבית הוא הרג את אח שלי, אז עכשיו אני מפחדת להיות שם איתו ומפחדת לישון בלילות..
הגעתי לבית הספר ראיתי את לירון, החברה הכי טובה שלי, יותר נכון החברה היחידה שלי,
הלכתי אליה,
"היי, לירי, אני יגיד את זה קצר, אנחנו לא יכולות להפגש יותר בזמן הקרוב" היא אמרה ונעלמה משם, לא הבנתי למה היא מתכוונת..
הלכתי ללוקר שלי והוצאתי את ספר כימיה שלי,
ראיתי את סאלי,
התכוונתי לברוח משם אבל שתי השפוטות שלה-קלריס ומנדיס עמדו וחסמו לי את הדרך.
"שמעתי שהחבר של הדפוקה מת?" היא שאלה בלגלגנות, לא עניתי לה,
"כנראה שהוא מת בכוונה, מי בכלל היה רוצה להשאר בחיים עם ילדה כמוך?!" היא אמרה וצחקה, גם השפוטות שלה צחקו, רציתי לבכות, רציתי לצרוח, רציתי למות, באיזה זכות היא מדברת עליו?! הוא היה בנאדם מושלם הרבה יותר ממנה, לא רציתי להראות חלשה אז לא בכיתי ולא הגבתי בשום צורה..
אחרי עוד כמה העלבות עלי ועל דין היא הלכה, ברחתי לשירותים ובכיתי, נכנסתי לתא שאף אחד לא מעז להכנס אליו, כי תמיד היה בו דם, את הדם שלי, שם הייתי חותכת וכולם ידעו את זה..
הלכתי לשיעור כימיה באיחור,
אבל המורה רק הגיע "כולם למצוא ביני זוג" המורה אמר
"אני יכולה לבד?" שאלתי, פעם הייתי עובדת עם לירון, אבל כנראה שהיא הבינה שלא שווה להיות חברה שלי..
"לא" המורה אמר, התיישבתי בסוף הכיתה ולא חיכיתי או חיפשתי מישהו לעבוד איתו, אבל כשראיתי שמנדיס מתקרבת אלי, הלכתי במהירות לשולחן אחר, ראיתי שהיא צוחקת, היא הסתובבה והלכה לעבוד עם מישהו אחר..
שירן התיישבה לידי, לא הסתכלתי עליה ולא אמרתי כלום
"את יכולה לדבר איתי, אני לא אפגע בך" היא אמרה וציחקקה, לא אמרתי כלום ידעתי שהיא משקרת.
בסוף הלימודים לא הלכתי הביתה, אבא שלי בבית, אני חוזרת לשם רק בשעות מאוחרות בלילה, אז הלכתי לבית אבות כמו בכל יום.
ראיתי את המנהלת "שלום לירי" היא אמרה וחייכה אלי, חייכתי אליה חזרה והתיישבתי באחד השולחנות הקרובים.
"שוב אבא בבית?" שאל אותי זקן אחד, אני מכירה שם את כולם והם מכירים אותי ואת הסיפור שלי, את רובו, רק לדין סיפרתי את כל הסיפור..
"כן" מילמלתי והתחלתי לעשות את שיעורי הבית, כסיימתי עזרתי קצת בבית אבות ונשארתי שם עד 2 בלילה, ואז חזרתי הביתה, כמו שציפיתי אבא שלי ישן, הלכתי בשקט לחדר שלי ונעלתי את הדלת, ישנתי והתעוררתי כל 5 דקות, ככה זה אצלי, את יושנת ואז מתעוררת, שוב נרדמת, שוב מתעוררת..