השתיקה – פרק 1

אני נושמת, ואז נושפת את האוויר. אחרי שאני חוזרת על הפעולה הזו כמה פעמים, אני מושכת בכתפיי למראה הדם הנשפך על הבגדים שלי, הבגדים היחידים שיש לי עם הריח הזה, הריח שלהם. אני הולכת בתחילת הרחוב החשוך, ומסתכלת על הדם שבידי. הוא חודר לתוך גופי, ובהדרגה הוא מתחיל להיעלם. אני שומעת צרחות מאחורי , ואז אני מרגישה יד חמה שנוגעת בכתפי, ומכריחה אותי להסתובב.
" את." הבחור השטני והעשיר ירק על פני החיוורות. " את פשוט מלאך המוות בכבודו ובעצמו" הוא אמר ופניו הביעו עצב.
" תעני לי!" הוא צעק והניף את ידו על גבי. הטעות שלו כבר נעשתה. הסתובבתי , הורדתי את הקפוצ'ון , והעיניים שלו בהו בעיניים שלי . שבריר שנייה לאחר מכן, אני שומעת קול נפילה, ובלי להסתובב אפילו אני יודעת שהוא נפל אל מותו, פעור פה.. כמו כולם.
אני משוטטת בדרכים, מטיילת ואז נכנסת למסעדה ריקה וקטנה.
" שלום. מה תרצי להזמין?" המלצר הנמוך והמחייך שואל אותי. אני לא עונה ומצביעה על הקפה השחור. הדבר היחיד שאני שותה חוץ ממים.
" בדרך אלייך" הוא חייך חיוך שנראה מעט מאולץ והלך לשולחן שאחרי.
אחרי בערך חמש דקות הקפה שלי הגיע. שתיתי אותו לאט כמו שאני אוהבת, והשארתי את הכמות המדויקת של המחיר שלו ויצאתי.

אני הולכת ברחוב הצר ונכנסת לסמטה חשוכה. אני רואה שם חבורה של טיפוסים מפוקפקים.
" אוי שלום לך.. " אחד מהם אומר ומתקרב אלי. אני מרימה את ידי לעיניי, ואז האיש מתעלף בתנועת יד אחת. אני מחייכת ושאר הבחורים בורחים משם. אני ממשיכה ללכת עד שאני יוצאת מהסמטה המלוכלכת ומגיעה לרחוב של הבית שלי, הרחוב של כל המלוקקים והעשירים.
שאני נכנסת לבית, הלנה רצה אלי ומחבקת אותי.
" מתוקה שלי! אני ממש דאגתי לך.. ביקשתי ממך לא לחזור מאוחר היום.. טוב , לא משנה. את רוצה לאכול משהו? הפנים שלך חיוורות מידי ורזות מידי. " היא לא מפסיקה לדבר אבל אני רק מחכה שהיא תסיים ותשחרר אותי מהידיים החמות והמחבקות שלה.
אני מנידה בראשי לשלילה ועולה לחדר שלי. תמיד אני חושבת לעצמי שהוא לבן מידי. השידה לבנה, המיטה לבנה , הקירות לבנים, ורק אני, עם הג'ינס השחור שלי, החולצה השחורה והדם האדום שנמצא על הידיים שלי.
אני נכנסת לחדר האמבטיה הפנימי, שכמו שכבר הבהרתי הוא וכל שאר החדר הם בצבע לבן. אני מרגישה את זרם המים החמימים על גופי, אבל אני עדיין קפואה, כי ככה זו אני. התלבשתי בפיג'מה השחורה שלי, ועליתי אל המיטה המהודרת שקנו רק בשבילי ונרדמתי בזמן שאני חושבת לעצמי מה המשמעות של החיים שלי, כי הם אינם…
**
" גוון.. אוי גוון, אמרתי לך שאת מדברת יותר מידי? לא משנה, את רוצה לראות אותם מתים? זה מה שאת רוצה?. אוקיי, אני אשמח לתת לך את זה!" הבחור חייך, ואז הם התחילו לצרוח ביסוריים.
" זה רק חלום! זה רק חלום!" אני צורחת לעצמי ואז, הבחור מתקרב ויורה בי.
" להתראות גוון, העולם כבר לא צריך אותך!!" הוא אמר וצחק צחוק מרושע.
***
התעוררתי והסדרתי את נשימתי, אבל אחרי כמה דקות עוד פעם שמעתי את הצרחה שלהם.. קמתי מהמיטה בשקט והלכתי אל הארון. לבשתי חולצה שחורה ארוכה שמגיעה לי עד אל מתחת כמעט עד הברכיים סווטשרט שחור וג'ינס קרוע בצבע אפור כהה.
" גוזל שלי?" הלנה עמדה בפתח חדרי.
" בוקר טוב" היא חיבקה אותי וריח הנרקיסים שהגיע מהבושם שלה, גרם לי למעט סחרחורת. היא הסתכלה בעיניים הסגולות והמפחידות שלי במבט שאומר " אנחנו צריכים לדבר".

" מוריס מחכה לנו למטה, אנחנו צריכות לדבר" היא אמרה את מה שחשבתי שתאמר. ירדתי למטה וראיתי את מוריס, קורא את העיתון של הבוקר ואז, שהוא מבחין בי הוא סוגר אותו ומזכה אותי במבט אבהי וחם , אבל אז הגיע המבט העצוב .