השריונים- סוכות מיוחד- פרק חמישי: תכנית (מרתון 3\2)

השריונים- סוכות מיוחד- פרק חמישי: תכנית

בוב וזאק הלכו ברחוב. "התקשרתי לפייפון" אמר בוב.
"נו?!" צרח זאק.
"הוא לא עונה לי!" אמר בוב.
"מה? רצית להזמין את הילד המוזר והטיפש לבית שלך?!" אמר זאק.
"לא סתם שאלתי" אמר בוב, "טוב, תביא את הכדור."
זאק נתן לבוב את הכדור והלך. "ניפגש במועדון הנוער" הוא אמר.
"להתראות" אמר בוב, הוא הקפיץ את הכדור עד שהוא הגיע למגרש כדורסל, לפתע, הוא ראה נערים משחקים כדורסל ושופט שורק במשרוקית שלו. "לא!!!" הוא צרח.
"בוב?" שאל נער אחד, יצא מהמגרש והתקרב אליו.
"אוסטין" אמר בוב, "מה עשית?!"
"מה? לא עשיתי כלום? אני משחק כדורסל" אמר אוסטין.
"אתה לא עושה כלום במשחק, אוליביה חטפה לך את הכדור, הבת היחידה שמשחקת כדורסל בשכונה שלנו ו… איך היא הצליחה לחטוף לך את הכדור? אתה יכול להסביר לי?!" צרח בוב.
"מה?… אני לא יודע, זה קורה, אני משחק כדורסל, כפי שאני יודע ואתה לא תעמוד כאן ותתן לי עצות ואתה לא תוציא אותי יותר מהמשחק… שמעת?!" צרח אוסטין.
"כן" אמר בוב, אוסטין חזר לשחק.
בוב חייך ולפתע קבוצה של ילדים התקרבה אליו. "הכל לפי התכנית?" שאל ילד אחד.
"כן…. כדי שאחר כך הוא לא יתפוס אותי כשאני פה, אז דיברתי איתו על המשחק של הכדורסל, זה היה קצת מביך, ממש הוצאתי אותו מהמשחק" אמר בוב.
"טוב, זאת משימה של חיים ומוות, אנחנו נתגנב אל המחסן וניקח את הגביע של המשחק, אנחנו צריכים להביא אותו לתומס, הבריון של הכיתה אחרת הוא יציק לנו ויקלל אותנו"
"ויעשה לנו דברים לא נעימים" הוסיף בוב.
"כן, ובמקביל אנחנו צריכים למצוא את פייפון, אולי הוא גם מחפש משהו במחסן"
"אין לו מה לחפש שם!" אמר בוב, "טוב בסדר, מי נכנס ראשון למחסן?"
אף אחד לא הצביע. "טוב, אני!" אמר בוב.

"נו, תעזור לי לפתוח את הבקבוק הזה" אמרה החיילת.
חייל אחד בשם בנג'מין פתח את הבקבוק, לפתע, כל המים נשפכו.
"לא, זה לא יכול לקרות!" צרחה החיילת.
"רגע אחד" אמר בנג'מין.
"מה?" שאלה החיילת.
"מפזר אנרגיה, ההמצאה החדשה של פרופסור דותום, איפה הוא?" שאל בנג'מין.
"פרופסור דותום יושב עכשיו במשרד שלו עם גברת לדי והם מאוד עסוקים, יש להם עיניינים עם תיקיות ועורכי דין" אמרה החיילת.
"תתקשרי אליו!" אמר בנג'מין.
"אבל הוא עסוק…" אמרה החיילת בצער, "הוא יכעס מאוד אם אנחנו נתקשר אליו ונפריע לו בעבודתו…."
"נו תתקשרי אליו!" צרח בנג'מין.
"בנג'מין, מה קורה לך היום?" שאלה החיילת, "ואיך ההמצאה הזאת תועיל לנו? אנחנו אפילו לא יודעים איך להשתמש בה?"
"צריך לפזר אבקה על הריצפה ואז הוא ישוב להכרתו" אמר בנג'מין.
"טוב," אמרה החיילת, היא התקשרה לפרופסור דות'ום ואחרי כמה דקות היא סגרה את הפלאפון. "הוא לא עונה!" היא אמרה ושילבה את ידיה בכעס.
"אז נלך למשרד שלו" אמר בנג'מין.
"לא נראה לי שמפזר האנרגיה הזה יעבוד, זה סתם מדע בדיוני" אמרה החיילת.
"באמת? אם ככה את חושבת זה אומר שאת לא נערת ניסויים" אמר בנג'מין.
"מה אמרת?" שאלה החיילת.
"נערת ניסויים היא נערה שמבינה במדע" אמר בנג'מין.
"אני מדענית" אמרה החיילת, "כשהייתי בת ארבע עשרה ביקרתי באחד ממוזאוני המדע הבולטים והמיוחדים של העיר סביפול- סיטי."
"טוב, חבל שאת לא…"
"רגע אחד," אמרה החיילת, "הוא פוקח את עיניו לאט- לאט"
ג'ונתן שב להכרתו, הוא פקח את עיניו וקם לאט- לאט.
"ג'ונתן, חזרת" אמרה החיילת.
"מה? מה קרה לי?" שאל ג'ונתן.
"התעלפת, המפקד לא היה בסדר, הוא הצמיד אותך לקיר" אמרה החיילת.
"אה, כואב לי הראש" אמר ג'ונתן.
"הנה, תשתה מים" אמרה החיילת והביא לג'ונתן את הבקבוק הגדול.
"תודה שעזרתם לי חברים!" אמר ג'ונתן.