השקרים של ריי (Riley's Lies) – פרק 5 – (העלאה שנייה)

נכנסתי הביתה רטובה כולי, מתנשפת.
מה קרה הרגע?
לסיכום בקצרה – נסעתי לדייט עם דארן וויליאמס שהתברר כנחמד, לאחר הדייט נעלם בטענה שהוא 'הולך לשירותים', לאחר מכן כשעמדתי רטובה וקופאת בגשם, אחיה הגדול של קלייר הגיע והסיע אותי לבית, נישקתי אותו על הלחי, ואז.. הגענו לפה.
אוקיי. אני לא אכחיש, לפחות לא בפני עצמי, אני מתאהבת בג'יימס.
אוי, אם יגלו על זה, אני אמות. קלייר תרצח אותי במו ידיה.
"מותק?" אמא שלי נכנסה לסלון מהמטבח, "זה היה הרכב של אחיה הגדול של קלייר?"
"מה? הו – הממ," לא היה טעם לשקר לאמא שלי, אז המשכתי – "כן. הוא הציע לי טרמפ, בגלל שדארן האידיוט הלך לשירותים ולא חזר."
"מה זאת אומרת לא חזר?" שאלה בתדהמה.
"נעלם. פשוט ככה. אפילו הרכב שלו לא היה בחניה." החוותי בידי.
"צריך להתקשר למישהו."
"לא, זה בסדר. הוא בטח הלך כשלא הסתכלתי." אמרתי בזעף והלכתי לחדרי, לישון.

"אידיוט. אידיוט. אידיוט." מלמלתי לעצמי ונכנסתי למיטה.
הייתי כל כך עצבנית על דארן, ומפוחדת.
למה הוא השאיר אותי לבד (למרות שאני סולחת לו על צירוף המקרים.)?
לאן הוא נעלם?
ולמה לעזאזל הוא לא עונה!?
בפעם ה – 300 התקשרתי אליו, מחכה שיענה, אבל הגעתי רק אל המשיבון הקולי.
זרקתי את הפלאפון הארור על המיטה,
נאנחתי, הרמתי אותו, והכנסתי אותו להטענה, מאחלת שכל הטמטום המזורגג הזה ייגמר.
שאני אשכח את כל זה, כאילו זה לא קרה מעולם.
שנחזור לשגרה..
ובמחשבות האלה, נרדמתי.

"לוסי! בוקר!" העירה אותי אימי בשעה הקבועה, אבל הייתי שקועה כל כך בשינה, שנדרשו לה 7 דקות להעיר אותי.
"מה? אני ערה! קמתי!" אמרתי בעייפות, שפשפתי את העיניים, ונפלתי מהמיטה ברעש.
"מה נפל?" צעקה מלמטה, בעוד אני שומעת את תסיסת השמן על המחבת.
פנקייקס.
"אני.." מלמלתי.
צחצחתי את שיניי, התלבשתי, לקחתי את התיק שלי, וירדתי למטה.
"היי," אמרה זואי משולחן האוכל.
"מה את עושה פה?" מצמצתי בבלבול.
"ובכן, בוקר טוב גם לך." אמרה בציניות, "באתי לשמוע את הפרטים."
"אין מה לשמוע." אמרתי ובלסתי את הפנקייק שלי.
"בטח," נחרה בצחוק, "אין."
"את רוצה פנקייק, זואי?" נדחפה אימי לשיחה, גם היא רוצה לשמוע את הפרטים.
"לא, תודה." חייכה אליה.
"הוא אידיוט מגעיל. נגמר הסיפור." בלעתי, "בואי נלך כבר."

"אז.." שאלה ריילי כשיצאנו מכיתת האנגלית, "איך היה הדייט עם דארן?"
"משעמם." אמרתי בזעף.
"בטוח?" צחקקה.
"כן, בטוח. הוא סתם אידיוט." נאנחתי.
הרמתי את המבט שלי, וראיתי את ג'יימס נועץ בי מבטים.
"טוב, הוא מעניין." אמרה ריי, בדיוק שהוא התחיל לצעוד לכיווננו.
"תסתמי." מלמלתי.
"אנחנו צריכים לדבר." חסם את דרכי, "לבד."
"הבנתי את הרמז," גיחכה ריילי, "להתראות." הלכה.
"מה?" משום מה, הייתה לי הרגשה שהווריד שלי במצח בולט מזעם.
"אני צריך לדעת מה קרה אתמול בערב." אמר.
"כבר אמרתי לך." ניסיתי לעקוף אותו.
"אני צריך לשמוע את כל האמת." עמד לי בדרך.
"אמרתי לך האמת." ניסיתי להרגע.
"אני יודע שאת לא. אני לא רוצה שתיפגעי." משום מה, המשפט הזה עצבן אותי עוד יותר.
"אני לא צריכה את ההגנה שלך."
"אז לפחות תגידי לי עם מי הלכת." התחנן.
"זה לא עניינך!" הרמתי את קולי.
הסטתי את המבט, וראיתי את דארן עומד ליד שערי הכניסה, מדבר עם החברים האידיוטים שלו.
דארן!
"לוסי, בבקש -" לפני שסיים את המשפט, דחפתי אותו הצידה, והלכתי במהירות אל דארן.
תפסתי את השרוול של דארן והוצאתי את שנינו אל הגשם, שאף אחד לא יקשיב לנו.
"איפה היית אתמול בלילה?" החטפתי לו אגרוף קטן אל הכתף.
"איפה אני הייתי!? איפה את היית?" התנשא מעליי בקולו.
"אני הייתי בדיוק איפה שהשארת אותי! למה לא ענית לי? התקשרתי מאה פעמים!"
"לא התקשרת פעם אחת! חיפשתי אחרייך כמו מטורף!"
"טוב, לא ראיתי אותך, ו -"
"איתו?" שמעתי את קולו של ג'יימס מאחורי, "יצאת איתו?"
"למה צותת לנו?" צעקתי עליו.
"כי -" עצר בעצמו, "למה יצאת איתו?" החווה בזלזול אל דארן, שעמד המום, והתנער.
"אני עומד פה." רטן.
"תסתום, וויליאמס." השתיק אותו והמשיך, "תעני לי, לוסי."
שתקתי, סוקרת את מצבי.
רטובה, עצבנית, מתוסכלת, מתוסבכת, ובהחלט – רוצה הביתה.
הייתי יכולה לחמוק החוצה, השומר בטח יושב בחדר המורים, או בתא שלו.
התיק שלי עלי, והגשם יטשטש את הדמות שלי כשאצא מהשער.
"זה לא עניינך." אמרתי בשקט ורצתי אל מאחורי שערי בית הספר, הביתה.

נכנסתי הביתה, רטובה, עצבנית, ובוכה.
השלכתי את התיק שלי בסלון ותליתי את המעיל שלי על המתלה.
"היי, מכוערת. מה את עושה בבית?" יצא אחי הקטן ממחבואו במטבח.
"אני אתן לך חמש דולר אם תסתום."
"חמש עשרה. תתני לי חמש עשרה, או שאין עסקה." החווה בידו.
"תשמע, אידיוט. אל תתעסק איתי. חמש וזהו." כנראה שהבהלתי אותו, כי הוא הסכים.
הוא הסתלק בריצה אל הטלויזיה, ואני הלכתי אל חדרי, להוציא לי בגדים, ולהכנס להתקלח.
בדקתי את הפלאפון שלי.
7 הודעות ו – 5 שיחות שלא נענו.
הודעה מג'יימס (איך לעזאזל יש לו את המספר שלי, ולמה לי יש את המספר שלו?), שתי הודעות מזואי, שתי הודעות מקלייר, ושתי הודעות עצבניות מריילי. שום דבר מדארן האידיוט.
לא היה אכפת לי.
רציתי רק לשטוף את היום הזה ממני.
הוצאתי את הטרנינג החם שלי, זוג גרביים עבות, תחתונים וחזייה, ופסעתי אל המקלחת.
הנחתי את הבגדים על מכסה האסלה, הורדתי את הבגדים לאט,
את הגומיה, ופניתי אל המראה.
נדהמת ממה שכתוב שם.
כתוב באדים.
לעזאזל, זה היה כתוב באדים. במקלחת שלי.

-You're So F**ked Up, Girl.-