השקספירים פרק 3- רומיאו ויוליה

נועם, סהר ורוני אכלו את הסוכריות ואת מטבעות השוקולד, אבל הן סיפרו לכל הקבוצה בטלפון, בערב, את מה שהמדריך אמר להן.

למחרת בבוקר, זאת הייתה החזרה השנייה של שתי ההצגות. "קדימה, קדימה אין זמן!" אמר המדריך, "היום אנחנו עושים חזרה על כל ההצגה של מקבת. קדימה, שלושת המכשפות לעלות לבמה, נועם סהר ורוני" וכן, נועם סהר ורוני עלו לבמה אבל הן לא עשו את זה עם הרבה רגש, בגלל שהן היו עצובות, הן אפילו בכו, בצד, כשסיימו את הסצנה שלהם. "אוקיי," אמר המדריך, "הילדים של מערכה אחד, תמונה שתיים"
נועם, סהר ורוני יצאו בשקט, בשקט מהאולם והמדריך לא ראה, אחרי שני משפטים במחזה, הוא שמע צעדים ואז הוא הסתכל לאחור וראה את נועם, סהר ורוני, יוצאות מהאולם בריצה. "בואו הנה!" צרח המדריך, אבל הבנות לא הקשיבו למדריך והמשיכו לרוץ. "חכו כאן," אמר המדריך, "בעצם בואו איתי!" המדריך רץ עם שאר ילדי התיאטרון אחרי שלושת הבנות שיצאו מהאולם. "מה אתן עושות?" צרח המדריך, כל הילדים של הפרוייקט עצרו ועמדו מאחורי המדריך ורק שלושת הבנות, נועם סהר ורוני עמדו מולם, מתנשמות בכבדות. "מה קרה לכן? מה אתן עושות? הרסתן את ההצגה!" צרח המדריך.
"זה לא מעניין אותנו ההצגה הזאת שלכם" אמרה סהר.
"אה, כדאי שתפסיקי, אחרת…" אמר המדריך אבל אז הוא נפל, הילדים של הפרוייקט של התיאטרון הפילו אותו וצרחו: "מה אמרת לנועם, סהר ורוני, אתמול?"
"כלום," אמר המדריך, "אני מאוד כועס עליכם, מאוד מאוד כועס עליכם!"
"אבל עכשיו אתה כבר לא יכול לכעוס עלינו, כי אנחנו יוצאים מהאולם!"
"מה?" שאל המדריך.
"ובכלל, לא רק מהאולם, אנחנו יוצאים גם מהמבנה של התיאטרון.
המדריך קם ואמר: "אתם לא זזים לשום מקום, אני אומר את זה למנהל ולהורים שלכם"
"לא, אתה לא יכול כי ההורים שלנו גם נגדך" אמרו ילדי הפרוייקט.
"אבל נועם, סהר ורוני לא היו צריכות לשמוע את זה בכלל!" אמר המדריך.
"אבל הן שמעו, כי הן ידעו שתאמר עליהם משהו רע" אמרה אור.
"זה לא נכון, אני לא אמרתי את זה, אתם יודעים מה, תצאו מפה!" צרח המדריך.
לפתע, ההורים של ילדי הפרוייקט נכנסו למבנה התיאטרון ושמו ידיים על המותניים ואמרו: "כן, מה אמרת על הילדות שלנו? אל תגיד לנו, אנחנו גם עם שאר ילדי הפרוייקט, והם אמרו לנו בדיוק מה אמרת לשלושת הבנות!"
"מה? אבל אני דיברתי לעצמי אני לא התכוונתי שהן ישמעו את זה בכלל."
"אבל אנחנו שמענו, ומה שאמרת היה מאוד מעליב!" צעקו ילדי הפרוייקט.
"מה? מה? לא!, איך נעשה עכשיו את המחזה?" שאל המדריך.
"אתה תעשה" אמרו ילדי הפרוייקט, "עם החברים שלך, הבנת?"
"כן," אמר המדריך, השפיל את מבטו, הרכין את ראשו וחזר לאולם, הוא בכה, אבל הפעם אף אחד לא שמע אותו, "זהו זה אבוד!" הוא אמר, "לא יהיה מחזה יותר!"
לפתע, המדריך ראה דמויות מתקרבות אליו ויושבות לידו, אלו היו הדמויות המפורסמות של שקספיר- רומיאו ויוליה.
"אל תדאג, אתה תציל את המחזה ותשכנע את הילדים להמשיך ולרצות להיות בפרוייקט הזה" אמרה יוליה.
"אתה יודע כמה דברים קשים עברנו עד שאני ויוליה נפגשנו?" שאל רומיאו.
"כן," אמר המדריך, "קראתי את המחזה, אבל אני לא חי במחזות של שקספיר."
"דווקא כן," אמרה יוליה, "עשית כל מה שיכלת כדי שהילדים של הפרוייקט יציגו שני מחזות של שקספיר, אפילו אחד. אבל גם עשית משהו רע."
"אני יודע," אמר המדריך, "אבל זהו, זה אבוד."
רומיאו ויוליה נעלמו. "אני לא יודע" אמר המדריך, "אני צריך לחשוב על זה"