השנה היא 2499 – הקדמה (גרסה מתוקנת)
זאת הפעם החמישית השבוע שהוריו של הורנג'י (טייגר במקור) יוצאים מהבית ולא אומרים לאן. זה כבר התחיל להיות מוגזם, חשב לעצמו. לא רק ההורים שלו יוצאים במסתוריות הזו, כל המבוגרים בבניין, טוב, כמעט כולם. היחידה שלא הולכת זו השכנה מהדירה ממול, היא מתלוננת שהיא זקנה מדי בשביל הדברים האלו. כולם נעלמים פתאום, בלי לשאול שאלות או לתת תשובות. הורנג'י החליט להתקשר למבל ("היפה" נהג לומר, הוא אהב אותה) , אולי ההורים שלה אמרו משהו, אבל אז נזכר שההורים שלו נתקו את הטלפון מאז התחילו שיחות מוזרות מהאנשים לא מוכרים, הוא פשוט ילך אליה, רק חבל שהיא גרה בקומה החמישית.
לפתע נשמע דפיקה בדלת, הורנג'י ניגש אל הדלת ופתח אותה. החברה הכי טוב שלו, רובי, עמד בפתח. הורנג'י ורובי חברים מאז היותם ילדים קטנים. הם נולדו באותו יום, רובי בבוקר והורנג'י בערב, הם תמיד גרו זה לצד זה , הם אותו הגובה, אוהבים את אותם הדברים וסקרנים לדעת מה המסתוריות הזו של ההורים שלהם. בעצם, ההבדל היחיד בין שניהם הוא , שהורנג'י בלונדיני עם עיניים חומות ורובי הוא חום עם עיניים ירוקות, וזהו… טוב, להורנג'י אין אחים ולרובי יש ארבעה (עוד הבדל).
"גם ההורים שלך יצאו?" שאל הורנג'י
"כן" הוא אמר "ואני יודע לאן, בוא נקרא לשאר שיבואו איתנו"
"בסדר" הנהן הורנג'י "אני רק אנעל את הבית"
לאחר שנעל את הבית הם ירדו אל הקומה הראשונה, לקרוא ג'ייד, מיד אחריה לשאר הנערים, לדניאל, שין, מבל, שאנל ולכל מי שרק יכלו, רק לנערים, רק עליהם היה אפשר לסמוך
תגובות (0)