השינויי – פרק 3 [מקווה שתיהנו ♥ ]

"ניקול" אמרתי והצגתי את עצמי בפני מקס.
"מקס הולך לאמן אותך בתקופה הקרובה.." דילן התחיל להסביר וקטעתי אותו.
"ואו, לא רגע." התפרצתי לדבריו.
"מה?" דילן שאל באי הבנה.
"אפשר אותך שנייה ?" שאלתי את דילן במבט ריני והוא לקח אותי לצד.
"מה יש?" הוא שאל בלחש.
"אימונים ? תקופה? מה.מה הולך, אחד אני צריכה לחזור לבית ספר שלי היום בטח מחפשים אותי. ושתיים. אני רוצה לפגוש את ההורים שלי חשבת על זה?!" הטחתי בו כמובן מליו.
"לבית ספר את לא תחזרי השבוע המצב מסודר ואמרנו שאת נוסעת למשפחה רחוקה ושתחזרי רק עוד שבוע. ואת ההורים שלך תפגשי כשהם יוכלו. אבל ביניים ת צריכה הגנה." הוא אמר ואני חיפשתי את ההורים שלי שאמורים להשקיף עלי מרחוק בכל רגע נתון. כמו שסיפר לי עוד אתמול.
"מה את עושה?" הוא שאל כשראה שלא הגבתי לדבריו לאחר מספר שניות.
"את לא תראי אותם, את בהגנתי הם לא על הזנב שלך כשאני איתך." הוא אמר אבל המשכתי לחפש.
"איך הכתף שלך ?" הוא שאל והחליף נושא פתאום.
"כואבת" אמרתי בקצרה.
"יותר על כיוון המחוררת אבל בסדר. את נכנסת איתי עכשיו ונסדר לך פגישה איתם בסדר ?!" הוא אמר כשהבין שאני לא הולכת להפסיק לחפש.
"לא. אני רואה אותם עכשיו." אמרתי ולא הצלחתי לראות מעבר לעצים הסבוכים.
"תפסיקי את לא תמצאי אותם." הוא אמר לי ודחף אותי מהגב חזרה אל הצריף הקטן. הלכתי איתו בלית ברירה. נכנסנו חזרה אל הצריף הקטן ומקס התעסק בתחבושות שלי על השולחן.
"אחד את צריכה להחליף תחבשת. שתיים אחרי זה מתחילים אימון הגנה עצמית." מקס אמר בשנייה שנכנסנו כשגבו עדיין אלינו.
"אני הרגע חבשתי את זה כשקמתי." אמרתי כשנעמדתי בשילוב ידיים לצד השולחן.
"לא ממש טוב" מקס אמר ונפלט צחוק מפיו.
"מספיק טוב" עניתי בתוקפנות.
"תני לי פשוט לחבוש לך את זה שוב בסדר ?" הוא אמר והתחיל להתעסק עם התחבושות על השולחן ואז ניגש לכתפי והחליף את התחבושת עצמה עליי.
"סבבה?" אמרתי כשסיים.
"עכשיו בואי נתאמן" הוא אמר ותפח לי מאחורי הכתף והתכווצתי מכאב.
"רגע מה. אני צריכה לחזור הביתה בטח מחפשים אותי…" אמרתי ונזכרתי שזה טופל כבר.
"אוקי. אני צריכה לפחות להביא כמה דברים מהבית שיהיו לי, כולם עדיין בבצפר אני יכנס ויצא ואף אחד לא ישים לב." אמרתי לדילן שהסתכל בי במבט תוקפני.
"אוקיי. איך את רוצה להגיע לשם ?" הוא שאל.
"אני אלך עד הבית שלך ומישם אני אסע באופנוע שלי אני יודעת את הדרך" אמרתי.
"לא את לא הולכת לבד." מקס אמר ישר.
"אני אחזור." אמרתי בתשובה מייד.
"אני הולך איתך" הוא אמר לאחר שהשמיע רעש של חצי מציצה בפה.
"אני לא צריכה ליווי." אמרתי.
"את גם לא יכולה לנהוג רק עם יד אחת." הוא אמר.
"טוב. עזוב אתי אני אסתדר." אמרתי ויצאתי. הוא אחריי.
"מה כואב לך שאני פשוט אסע ליידך" הוא אמר כשעלה על האופנוע שלו.
"אני צריכה שנייה עם עצמי. אני אפילו לא מבקשת את זה. אני מבקשת נסיעה שקטה זה הכל דיי כבר עזבו אותי תנו לי שעה גג ואני פה" אמרתי והתחלתי ללכת על המזלול שממנו הגענו אתמול. מקס נסע ליידי בקצב ההליכה שלי.
"לפחות תרוצי קצת משהו." הוא אמר ולא הגיד לדבריי.
"לך זדיין." אמרתי והמשכתי ללכת.
אחריי עשרים דקות של הליכה בשקט מביך והצתפית של מקס עליי הגענו לבית של דילן שנראה הרוס. והבחנתי מייד באופנוע שלי שנפל ורצתי להרים אותו, הסתכלתי מהר ראיתי שהוא בסדר חוץ מכמה שריטות מהזכוכית שנפלה עליו.
"פשייי יאה…" שמעתי את מקס אומר מהצד כשראה איך הרמתי את האופנוע עם הכתף הפצוע שלי. גלגלתי עיניים לאור התגובה שלו.
"זה הבייבי שלי, תכיר." אמרתי וקפצתי על המושב.
"איי. קסדה." מקס אמר. והוצאתי את הקסדה מהתא מתחתיי. ומייד שמתי אותה על ראשי ויצאתי לדרך. הגענו לבייתי לאחר ארבעים דקות נסיעה ואי שיתוף פעולה מצידו לתחרויות שלי.
"קרוצ' רוקסט זה לא הכי נשי את יודעת" מקס אמר ועלה לדירתי אחריי.
"אני יכולה לחיות עם זה" אמרתי. פתחתי את הדלת וסגרתי ישר אחרי שמקס נכנס, הוצאתי את תיק הנייק השחור שלרוב אני הולכת איתו למכון כושר, הוצאתי את כל מה שהיה בפנים והכנסתי מכנס שחור שתי ג'ינסים וכמה חולצות, שורטים סוודרים גופייה שחורה ולבנה ועוד שתי טייצים חזיות תחתונים גרביים וחזיו ספורט גם כן נכנסו לתיק ואחריהם מבטים חטטניים של המקס הזה שעמד והשגיח, הכנסתי שתי זוגות עקבים ועוד זוג נעליי ספורט, הלכתי לשירותים ולקחתי את המחליק את המסרק מברשת ומחשת השיניים שלי, תיק איפור וסבון פנים ושמפו לשיער שנכנסו לתיק רחצה ולתיק הגדול, וזרקתי לבפנים שתי בגדיי ים, הוספתי גם כמה דברים נשיים נוספים וכמה תכשירים נוספים נזרקו לתיק נורא מהר.
"שחכתי משהו ?" שאלתי.
"כה את המנורה והספות. לקחת יותר מידיי שטויות." מקס אמר.
"ואו. ממש לא. אני לא צריכה להשלים את זהבערך עוד איזה חצי שנה. חוץ מכמה בגדים שיהיו נחמדים אני יכולה לחיות עם זה בערך חצי שנה." אמרתי להגנתי.
נזכרתי ולקחתי גם שתי מחברות קלמר וספר לתיק.
"זהו. ניראלי שאני מוכנה." אמרתי ומהר תפסתי את האמפי האוזניות והמטען של הדברים והכנסתי לתיק. "זהו." אמרתי לבסוף.
"כבר 5 חברות שלך לא אמורות לחזור ?" מקס שאל.
"שיט, בוא ניצא מהר." אמרתי ומיהרתי אל הדלת. שמעתי קולות שנכנסו הביתה. אוי לא.
"ניקול ?" שמעתי את רוני קוראת בשמי.
"כה?" שאלתי.
"כבר חזרת?" היא שאלה.
"עוד לא נסעתי אני בדיוק יוצאת." אמרתי והלכתי לסלון ואחריי מקס.
"מי זה ?" רוני שאלה כשראתה אותי לוקחת מהר את המפתחות ויוצאת עם מקס. חייכתי אלייה וסגרתי אחריי את הדלת.
"ענית לה ?" מקס שאל.
"היא חושבת שאני שוכבת איתך." אמרתי והצמדתי את התיק לאופנוע.
"מה."הוא אמר בטון כועס.
"מה רצית שאני אתחיל להסביר לה מה קורה.?!" אמרתי והגנתי על עצמי.
"את נוראית." הוא אמר ועלה על האופנוע.
"ספר לי על זה." אמרתי וחבשתי את הקסדה לאחר שקפצתי על האופנוע שלי.
"תסכי אחריי אנחנו לא חוזרים לבית של דילן" הוא אמר.
"אז לאן נוסעים?" שאלתי כשעצרנו ברמזור.
"פשט תסעי אחריי." הוא אמר ועשיתי כדבריו.
נסענו מיחוץ לשכונה ואז אל מיחוץ לעיר, ואחריי חצי שעה של נסיע במקום לא אוכלוסי במיוחד הגענו לעיירה קטנה ופגנו את דילן בכניסה, נסענו אחריו עד שהגענו לאיזור מגורים דיי גדול ושם נעצרנו.