השורדים פרק 1

~נ.מ אנב׳ת:

השעון מצפצף. אוף אני רוצה אבל עוד לישון.. כיביתי את השעון ועברתי ממצב שכיבה לישיבה. פיהקתי, הלילה לא ישנתי כמעט בכלל. היום עומדים להראות את התוכנה החדשה למשחקים הוירטואלים הראשונים- אירוע שבוודאי ויזכר לדורות. טוב אין זמן.. אני חייבת להיתקלח ולהתלבש, אני צריכה להיראות במיטבי..
כשיצאתי מהמקלחת הבגדים החדשים כבר חיכו לי ללבישה. מעניין מאיפה אמא השיגה את הכסף כדי לקנות לי אותם. הם נראים מאוד יקרים. לבשתי אותם מאוד לאט ובזהירות, ניזכרת שלא ללכלך אותם או לפרום את הבד שהיה כל כך עדין וכטיפתי. זהו עכשיו אני מוכנה.
אמא אירגנה לי את השיער כך שישווה לי מראה יוקרתי כמו של העשירות. היא נשקה אותי במצח ״זהו, את מסודרת״ היא חייכה אליי חיוך אוהב ואמרה מבעד לדמעות ״גם אם תבחרי, אני יודעת שתצליחי שם. תזכרי תמיד מה את שווה. אנב׳ת ספירס״ חייכתי, מתאפקת שלא לבכות גם . נופפתי לה בידי וסגרתי את הדלת אחרי כשיצאתי. כעת עמדתי כש נעלי שוקעות בשלג, אך זה לא עיניין אותי. אני הייתי חייבת להסתכל על הבית בפעם האחרונה- אני יודעת שהוא לא נראה משהו מבחוץ, האמת שהוא נראה די נורא. מסוג הביתים שאם הייתם רואים הייתם אומרים שבטח ויש שם רוחות רפאים או משהו בסגנון. זהו, עכשיו אני מוכנה ללכת. התקדמתי לעבר כיכר העיר שהייתה בדיוק לפני. ״שם?״ הבטתי בפניה של האישה, או יותר נכון נערה שעמדה לפני עם רשימת שמות. ״אנב׳ת ספירס. חלק 5 מתוך 5. אמא רוז ואת אבי לא הכרתי עדיין״ היא רשמה את כל מה שאמרתי וחתמה ליד שמי ״ר.נ״ או במילים אחרות ״רשאית להיכנס״. נכנסתי ונעמדתי כמה שיותר קרוב לבמה כדי שאוכל לשמוע יותר טוב ״ועכשיו להגרלה״ יופי הגעתי בדיוק ברגע הנכון. הנערה שעמדה בכניסה עלתה אל הבמה ושלחה את ידה אל תוך קנקן הזכוכית שבתוכו רשימת השמות. היא תפסה פתק ועל פניה עלה חיוך קטן. היא דפקה קצת על המקרופון- לבדוק שהוא פועל טוב. ״אוקי״ פתחה בקול הצווחני שלה. צחקוקים נשמעו אך מיד פסקו כיחככה בגרונה. ״אז ברוכים הבאים לאירוע שיחקק בהיסטוריה. ברוכים הבאים להצבעה שתקבע את גורלכם. אני רוצה להגיד תודה למדענים שלנו על התכנון והעשייה של כל הפרוייקט הזה ואני רוצה גם להודות ל-״ בקיצור היא רק חפרה וחפרה.. ״טוב אז בלי הערות מיותרות״ חח כיאילו עד עכשיו הכול היה צריך להזכיר. ״הבנות שנבחרו הם: אליאן מייה, טינה מיינר, ביילס נרדיין, קיד סורטאף, אמבר וורסטוף..״ הבנות עלו בזה אחר זה לבמה ולקחו את הפתק שלהם מיד הנערה. ״ועכשיו.. קבלו את נבחרי הבנים: אלכסנדר רוקט, ג׳יימס סמית׳, גייב פור וליאו אפל״ ושוב הקהל הריע והבנים לקחו את פתקיהם ועמדו לפי סדר השמות כך שהנערה שמקריאה באמצע והבנים והבנות עומדים משני צדדיה. הקהל לא הפסיק להריע, כמעט ולא שמעו את הנערה כשקראה בעוד שם אחד: ״יש פה עוד טעות.. הנערה שנבחרה להיכנס גם היא אנבת׳ ספירס״ לפתע שקט סרר בקהל. ״אנבת׳״ קראה הנערה כשהיא מחפשת אותי. לא עלות או לא? מה לעשות?.. קריאות עידוד נשמעו מהקהל. בסדר.. אני לא פוחדת, אני לא פוחדת אני לא פוחדת… קמתי וצעקתי בחיוך לבמה. הקהל כמובן שהריע ואני חייכתי. ״אז, אלה המתמודדים שלנו. אני מזכירה שהפרס יכול להציל לכם את החיים. אתם כבר תראו את הראיונות שאנחנו עושים לכל אחד. מיד יחלקו לכם כרטיסים ואתם תוכלו להצביע למי שאתם חושבים שינצח ככל שיהיו יותר הצבעות רוב הסיכויים שאתם תוכלו לגרום להצלחתם של מי שהצבעתם. הראיונות בקרוב״. הקהל שוב הריע וקם על הרגליים. המאבטחים פרסו לפנינו שטיח אדום ואנחנו עברנו בו, הרגשתי כמו כוכבת קולנוע. כמו אנג׳לינה ג'ולי או משהו כזה. זה הרגיש לי הכי טבעי בעולם״. נסענו ברכבת. כל אחד השתכן בתא אחד מהרכבת ואסרו עלינו לראות אחד את השני או לדבר אחד עם השני. כמו מן עוצר כזה. ״הראיונות יהיו בערב, אז תנוחו טוב״ הקול בקע מהרמקול. ״מיד תבוא לכל אחד מכם עורכת אישית שהיא תספר לכם מה יהיה בראיון. מקווה שתהיו טובים מספיק כדי לשכנע אנשים״. איזה כייף… מעניין אם יהיה גם סטייליסטיט כמו במשחקי הרעב, שהלבישו את קטניס כל כך יפה.. נרדמתי.