השד שבמראה – פרק 4

הוא סקר במבטו אחר פרסות הסוסים המחלידות חובטות בעוצמתן לקרקע חרש, המהדהדות לחבטתן לרחבי אותה העיר הזעירה אך המדכאת, המהדהדות באפרן וזעמן פה אחד, הלוא הועבדו כיומם וליל, ומנוחתם מתפוגגת לאוויר הסמיך, ואינה עוד. הוא גיחך בינו לבין עצמו, הלוא חש הזדהות מה, הזדהות מגוחכת, לאותן הבהמות הדוהרות על ארבע פרסותיהן הדואבות.
הוא נער לראשו חרש, שואף אוויר הבוקר המחניק למדיי, נושפו לאותה איטיות מייגעת וחסרת מעצורים, אוחז לאצבעותיו לאותו הלהב הזעיר והמוכר, אותו הלהב אשר הוסתר זה זמן מה לעליית גג ביתו, אותו הלהב אשר כעת מצא סיבת מה לאחוז לו, לאחוזו לגופו.
הוא הניח למבטו לסקור אחר העוברים והשבים, צונח למראית נערה יפיפיה הניצבת לצדי דוכן ירקות רעוע, ולירקותיו רקובים למדיי, מושכי זבובים, מניח למבטו לסקור אחר שיערה הארוך והאדמוני, הלוטף לגבה בשלמותו, לעיניה הבהירות העטופות מעטה ריסים כהות ועבות, לגופה הדקיק ולעורה החיוור, הדורש צריבת מה, בכדיי להוכיח קיומו המרטיט.
הוא נחר בבוז, שולף להבו וסוקר השתקפותו לו חרש, מניח לתהיותיו המוכרות לשוב ולצוף מחשבתו, אותן התהיות אשר שליטתו אינה להן, אותן התהיות אשר נפלו בבלבולן לידי השד המוכר והמזוויע, האיום הגדול ביותר אשר לאדם מתבודד וחסר תקנה, הנופל לאדם כמותו.
היא סקרה לגופו, הוא חש בכך זה זמן מה, לעיניה הבולשות אחר כל פרט ופרט לגופו המרשים למדיי, לעיניו האדישות ולשיערו הפרוע בקצרותו. הוא חייך, הלוא זה זמן מה כי חסר לו אותו החום ההוא, אותה תחושת סיפוק חרישית.
הוא חייך חיוך זעיר, מרים גבתו למועט, נושך לשפתו התחתונה ומניח חרש, כלוא היה או נברא, כמתרחש רגעי, כמתפוגג חרש. היא חייכה חיוך זעיר, ביישני למדיי, מסבה מבטה קלות, עושה פעמיה אל פנים הקהל ההומה שלאותו השוק המוכר, השוק הטיפשי למראית עיניו, השוק נטול כל התקווה, הדוחה בעממיותו.
הוא חייך בינו לבין עצמו, כמנחש בדבר מה כי לו מדובר, עושה פעמיו אל מעמקי השוק כמו כן, מחפש במבטו אחר אותה הנערה אשר יופייה הולך כלפניה, אשר התמימות הנשקפת לעיניה מושכת נפשו באופן כה עז ובלתי מוסבר.
"אדוני?" בקע קול רך כלאחורי גבו, ולקולה מתלווה מגע קל ועדין לכתפו, חרישי, כמעט ובלתי מורגש לעדינותו העוטפת. הוא גיחך בינו לבין עצמו, מסב מבטו וגופו פה אחד אל חזותה הממכרת.
"כן, נערתי?" השיב, לשפתיו חיוכו השובה ולמבטו זיק לא נודע, מרוצה מעצמו ומפעולותיו, מרוצה מהתוצאה שלהבעותיו וגופו פה אחד, יודע צעדיו, צופה כאביו חרש.