השבת את ליבי מן המתים- פרק 7

פרק 7 – הזר המסתורי:

עבר שבוע מאז הריב המוזר עם סמואל, אך משום מה, דבר זה לא הפסיק להטריד את לילי.
לילי נכנסה למועדון בסביבות שבע בערב, הולכת לחדר ההלבשה כדי להתארגן להופעתה.
"אפשר להיכנס?" שאלה אנה, אחת מהרקדניות במועדון וחברה טובה של לילי.
"כן" חייכה אנה, בעודה מסדרת את שערה הארוך לתסרוקת יפהפייה.
"היום מגיע לקוח חשוב, המנהל ביקש ממני להעביר לך את המסר" אנה חייכה, עוזרת ללילי לסדר את שיערה בתסרוקת כה מסובכת
משום מה, לילי איננה הגיבה למשמע הדברים של אנה,למרות שתמיד הייתה להוטה לגלות על הלקוחות המסתוריים והחשובים שמגיעים.
אך היא הייתה עסוקה בלחשוב על אותו ערב, על הריב המוזר עם סמואל והפגנת הכוח הבלתי אנושי, שלא ידעה כי היא מסוגלת לכאלה דברים.
"מה אני?" השאלה אשר רדפה את לילי במהלך השבוע, לא מאפשרת לה לישון, לאכול או כל פעולה בסיסית בחיי היום יום.
"לילי הכול בסדר?" שאלה אנה בדאגה, מניחה את ידה על מצחה של לילי, לראות אם יש לה חום.
"למה את חושבת ככה?" ענתה לילי לאחר מספר שניות, עיניה עייפות ועצובות, מה שגרם לאנה לדאוג עוד יותר.
"את נורא חיוורת, ואת לא מקשיבה לאף מילה היוצאת לי מהפה, זה לא מתאים לך!" השיבה אנה בדאגה.
אנה דאגה ללילי כמו ביתה, מה שהיה מוזר ללילי, כי סך הכול אנה גדולה ממנה במספר שנים, אך אולי היא ככה כי כבר יש לה ילדה? אלו היו הדברים שלילי לא הבינה ואיננה טרחה לשאול, אך מה שכן, לילי אהבה את ההרגשה שמישהו דואג לה, מה שהיא לוקה בחסר במהלך חייה.
"אני בסדר, פשוט לא ישנתי מספיק בלילה" הרגיעה את אנה אשר דאגה נורא.
"זה עדין לא בסדר, פעם הבאה תודיעי ואני אדאג שיסדרו לך מחליפה" חיבקה אנה את לילי.
"אני רואה שיש רווח בלהיות אחת החברות של החברה החדשה של הבוס" צחקה לילי, מקבלת כתגובה לאמירה דחיפה קטנה וצחקוק.
"את יודעת שאני לא מהסוג הזה של הבנות, חוץ מזה שהרווח היחיד שיצא לי מזה, זה לראות איך הוא מסתדר עם יסמין" חייכה אנה, נזכרת בפנייה היפות של ביתה אשר נחה כרגע בבית.
"את לא הרווחת, הוא זה שהרוויח משפחה נהדרת" חיבקה אותה לילי, מחייכת.
"טוב די עם הדרמה, יש היום לקוח חשוב ואת לא סיימת להתאפר" נזפה בה אנה, מושיבה את לילי על הכיסא ומתחילה במלאכת האיפור.
"וסיימתי" חייכה אנה, מביטה בהנאה בהתלהבות של לילי על תוצאה הסופית.
"זה כול כך יפה" חייכה לילי, מחבקת את אנה לאות תודה.
"עכשיו תתלבשי מהר, עוד עשרים דקות את עולה לבמה" אנה אמרה, טופחת קלות על כתפייה של לילי ומתקדמת לדלת, פותחת אותה מעט .
"ולהזכירך, יש לקוח חשוב שבא במיוחד לצפות בהופעה שלך" גיחכה אנה, יוצאת מהחדר ונעלמת במסדרון החשוך.
"בטח עוד מיליונר זקן שמזלזל בבנות" חשבה לעצמה לילי, מסדרת את התלבושת היפהפייה שלה, אשר הונחה על גופה בשלמות, לא זול מידי אך לא צנוע מידי.
"אני נראית טוב" עודדה את עצמה , הולכת לכיוון אזור הבמה, מוכנה ומזומנה להראות לכולם את כישרונה.
לילי הביטה בקהל, מחפשת את הבן אדם שהיא אמורה להרשים, אך לפתע היא הבחינה במישהו, מישהו מוכר אך איננה זוכרת מאיפה.
"מי זה?" שאלה את עצמה לילי,מנסה להיזכר.
לפתע הרגישה לילי כאב חד, היא החזיקה את ראשה שהחל לכאוב, כאילו מישהו מנסה לגרום לה לשכוח , אבל מה? ולמה?.
"לילי הכול בסדר? תורך לעלות!" אמרה וורוניקה, מביטה בלילי בקנאה ומתרחקת מהבמה.
לילי עלתה לבמה, נושמת נשימה עמוקה ומתמכרת למוזיקה, נתת לגופה לנוע לפי קצב המוזיקה, מדהימה את הקהל כהרגלה.
היא התקרבה לעמוד, מבצעת מספר תרגילים מסובכים, אך כשהיי מבצעת אותם, היא נראית רגועה וקלילה, כאילו אינה מתאמצת, מה שמשך את הקהל יותר ויותר, אשר מביטים בה פעורי פה.
לאחר שסיימה, הודתה לקהל על בואם, כמו שעשתה מידי ערב בו רקדה, מפזרת חיוכים רבים ויורדת מהבמה, נושמת לרווחה ומחייכת על הצלחתה
"עבודה נפלאה האני" חייך ג'יימס, מחבק את לילי .
"איפה קורל?" שאלה , כבר יודעת מראש את התשובה.
"אצל ג'ו " גיחך, מושיט ללילי את ידו, ושניהם ביחד מתהלכים לעבר הבר, לשתות כוס בירה מרגיעה.
"על חשבונך היום" צחקקה לילי, מתיישבת על אחד הכיסאות, מחכה שג'יימס יביא את כוסות השתייה מהבר.
"מה אישה יפהפייה כמוך עושה פה?" קול גברי נשמע מאחוריה, גורם ללילי להסתובב ולקפוא במקום, זה אותו אחד, האיש שנראה לה מוכר עד כאב אך איננה מצליחה לזכור.
היא סקרה אותו, הוא אכן היה גבר נעה, שיערו שחור כלילה, עיניו בגוון ענברי , אשר שידרו מסתוריות רבה ואת גופו החסון עטף חולצה מחויטת שחורה, ג'ינס מעצבים ומעיל עור.
משום מה לילי הרגישה משיכה רבה, אפילו שאיננה מכירה אותו
"מי אתה?" שאלה בסקרנות רבה, מביטה בו בחשדנות.
"את זה אני משאיר לך לגלות" חייך האיש המסתורי, נעלם בקהל אשר הציף את המועדון.