הרשמה לסיפור חדש – דמויות או שם הסיפור -הקדמה

אני יושבת לי על הדשא הירוק מתבוננת בשמיים הכחולים, מקשיבה לקולות הציפורים, הילדים הרצים במעגלים וצוחקים. אני חושבת לעצמי על מה שאמא אמרה לי היום בבוקר, "להינות מכל יום כאילו הוא האחרון, להיסתכל על היופי של העולם, לעצור ופשוט להתבונן".. האם יש מסר אמא ניסתה להגיד לי משהוא מעבר?..
הייתי ילדה תמימה, שמחה ומאושרת. אהבתי לקחת סיכונים, לצאת להרפתקאות ולהנות. לא חשבתי על הסכנות שבחי ועל הצרות. יש כאלה שהיו קוראים לי מיוחדת, יש כאלה שהיו חושבים שאני אחרת, שונה, לפעמים היו אומרים שאני אחרת לטובה שזה טוב שאני שונה מכולם כי זה מי שאני. אך לרוב היו אומרים שאני מוזרה, היו מתרחקים ממני ואפילו פוחדים.
אבא תמיד היה אומר לי שהדמיון שלי מדהים, שאני צריכה להמשיך לחלום, לא לדאוג ולהנות. אני לא תמיד ידעתי אם זה נכון כי למרות שאבא שלי היה בישבילי אדם מדהים, אדם הגון ואפילו חשבתי שהוא יודע הכל.

לפני כמה ימים ישבתי על מיתתי, לא הורשתי לשחק או להיות עם הילדים האחרים שבאזור. אימי החורגת לא הרשת לי להתידד עם הילדים ף,היא לא רצתה שאני אתידד עם אף אחד, היא אישה נוראית חסרת דימיון ויצרתיות, אבא שלי התחתן איתה אחרי שהתגרש מאימי, אני גרה עם אישתו השניה מכיוון שהוא ואימי היו כאן ויום לאחר מכן כבר לא. ישבתי בחדר שלי, הוא היה לבן, חסר תמונות, חסר משחקים, וחסר דימיון. כל מה שהיה בחדרי היה המיטה הלבנה שלי והשולחן עם כמה ספרים, ארון הבגדים שלי היה מחוץ לחדר וגם שמה לא היו לי הרבה. שמעתי דפיקה בדלת. כיוויתי שמישהוא אחר יפתח אותה אך אף אחד אחר לא פתח. ירדתי למטה פתחתי את הדלת וכשראיתי מי זה ישר סגרתי אותה.