הרפתקה בבית הנושה – הקדמה

בעיירה קטנה, רחוקה מכל ממלכה, בקצה המרוחק של אנגלייה חיה משפחה ענייה מאוד. המשפחה הורכבה מאמא, בת בכורה, בת צעירה וכלב קטן וחמוד.
לבכורה קוראים מרי, ולצעירה אליזבת. לכלב קוראים אדוארד.
אדוארד הכלב היה הזכר היחיד של המשפחה מהאבא, אדיסון.
הוא גם היה המתנה האחרונה שקיבלו הבנות ממנו.
זה היה יום יפה מאוד, והבנות ואמן שיחקו "שמות".
"אליזבת!" קראה מרי. אליזבת רצה למרכז המעגל ותפסה את הכדור. "עמודו!" היא קראה.
היא זרקה את הכדור על אמה, סלנה, וסלנה לא תפסה. היא הלכה למרכז המעגל וככה המשחק המששיך והמשיך, עד שנמאס. הן נכנסו הבייתה. "אבא!" קראה מרי. הן חיפשו אותו בכל הבית, ומצאו אותו ישן במיטה ומשתעל. הוא התעורר למגעה של סלנה וקם. הוא הביא לבנותיו קופסא גדולה למדיי, עם חורים למעלה. מרי ואליזבת פתחו את הקופסא וממנה יצא כלב קטן. "נקרא לו אדוארד" הציעה מרי. "להכין לך תה, חומד?" שאלה סלנה, שהשיעולים של בעלה הדאיגו אותה. "אני בסדר, אל תדאגי" הוא אמר.
ביום למחורת הוא הרגיש רע אף יותר, ונלקח לבית החולים הקרוב, בו הודיעו להם את ההודעה המצערת על מותו של אדיסון, אביהן.
מאותו יום הכלכלה שלהם נהרסה, כי האב הוא מי שפרנס את המשפחה. לפניי זה הם גם לא היו עשירים בדיוק, אבל מותו של אדיסון מוטט אותם לגמרי.
כמה דקות אחרי שחזרו הבייתה מבית החולים דפק איש בדלת.
סלנה פתחה את הדלת ולמראהו של האיש נבהלה. היא ידעה מי זה.
"מה אתה רוצה ג'רום?" שאלה.
"באתי לקחת את החוב"
"אין לנו כסף עכשיו. אישי מת והמצב הכלכלי אינו טוב. חזור בעוד שבוע-שבועיים"
"אז אקח את הילדות שיעבדו אצלי, ובמקום שאשלם להן משכורת, אחסוך את הכסף עד שיוחזר החוב"
"לא! רק לא את הבנות! טרם מלאו להן 16!"
"אז אקח רק אחת. זה יהיה איטי יותר, אבל עדיף לך, כי תאבדי רק אחת לזמן מה"
"לא! תיקח אותי! אני כבר זקנה ואישי מת!"
"אני צריך בנות צעירות. תביאי אותן!"
"לא! בבקשה לא!"
מרי צותתה לשיחה. היא התקרבה והתנדבה ללכת.
"לאליזבת טרם מלאו 10 שנים. אני לא יפה במיוחד, ומשפחתי אינה עשירה, כך שלא אוכל למצוא בעל טוב, אז אני אלך"
"יופי!" אמר ג'רום. "אחכה לך בכרכרה. ארזי מה שתצטרכי."
שג'רום נעלם לתוך הכרכרה, נכנסה אליזבת.
"למה האיש הזה לוקח את מרי?"

-בינתיים בחדרן של מרי ואליזבת-
מרי ארזה בגדים רבים ותחבושות. לפתע צצה אליזבת הצעירה והחלה לארוז גם היא.
"מה את עושה?" שאלה מרי.
"אני באה איתך!" אמרה אליזבת בהתרגשות ואומץ."האיש הזה רע. אני לא רוצה שתהיי איתו לבד"
מרי לקחה את הקופה שלה והוציאה 5 לירות שטרלינג. היא נתנה אותן לאליזבת.
"שמרי על זה" אמרה לה בחיוך. הן התלבשו בפשטות ויצאו מהחדרון.
"ביי, חדר" אמרה אליזבת בעצב. "קדימה, בואי נלך" אמרה לה מרי.

הן נכנסו לכרכרה, ואמן נופפה להן לשלום עם המטפחת הלבנה, בעודה בוכה.
שנעלמה מהאופק לחשה מרי לאחותה.
"אנחנו חייבות להשאר יחד!"