הרפתקאות – פרק 2

לפי מה שאני חושב אין לסנגר משפחה כי הרי הוא גנב. אגב, אצלנו במשפחה יש מנהג – כל פעם שיש למישהו מאיתנו יום הולדת שרים לו בבוקר. לפני ששרנו לג'ניפר דאגו לי מאוד. ההורים שלי אמרו איפה היית? כמעט הלכו לחפש אותך! אני נורא נבהלתי לא הבנתי מה קרה אבל אז נזכרתי שהייתי בגן העדן.ההורים שלי רצו לצעוק עלי אבל הם לא רצו להעיר את ג'ניפר. אבא אמר שלוש ארבע ו… היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לג'ניפר וכן הלאה.

מחר בצהריים הולך להגיע אלי חבר. קוראים לו דני. דני הוא החבר הכי טוב שלי ולא נראה לי שאני אמצא עוד אחד כזה. תמיד אנחנו אוהבים לצאת לטיולי אפניים ביחד ולקרוא ביחד. אבל הפעם זה מקרה מיוחד. הפעם הוא הולך לישון אצלי. זה אף פעם לא קרה לי שחבר ישן אצלי.

עבר יום. והנה דני אצלי. מיד כשהוא נכנס, התחלתי להרגיש עוד פעם סחרחורת. לרגע נפלתי ואז אמא שלי ודני חשבו שאני סתם עושה הצגה. אבל אז הם אמרו בוא יש ארוחת צהריים. אבל אני לא קמתי. אמא אמרה לי שוב אבל אני לא קמתי.אמא התחילה לדאוג וקראה לאמבולנס. ולא תאמינו, באמבולנס היה הרבה יותר נוח לחלום מאשר בשכונה או בבית.
פתאום, ראיתי מלא מלא מלא מלא נאצים ופרטיזנים ומלא דם וזה היה מגעיל! תוך רגע הבנתי שאני נמצא בתקופת השואה, חשבתי שהולכים להרוג אותי אבל אז בא אלי איזה לוחם ואמר
שאני מספיק גדול כדי להילחם ואמרתי לו ״אין סיכוי״ אבל הוא התעקש שאני אלחם אז הסכמתי.
הוא נתן לי בגדים וחרב חדה והוא הראה לי את הדרך לשטח המלחמה. ואז ראיתי מלא לוחמים ונורא פחדתי, אז אמרתי ללוחם שלקח אותי, ״אבל אני לא יודע להילחם״ אז הוא אמר לי לא לדאוג,ויאצתי למלחמה. ואכשיהו תנועות הגוף שלי באו אוטומטית,וכן גם זה היה מפחיד, כל מי
שהתקרב אלי חיסלתי בלי שום בעיות, ועוד משהו כל פעם שנילחצתי הביטחון חזר אלי בין רגע, אבל מה שהכי משמח זה שהתעוררתי מהשואה ישרות לבית חולים בזרקה והתחלתי לצרוח. אני מצטער אבל אני צריך לסיים. סוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!