הרפתקאות ממלכת אוטרלגאס:ספר ראשון-לוסיאנדה!הקדמה חלק 1

"תפסו אותה,תפסו אותה".
"תמשיכו לרוץ,אל תעצרו".
"לא עוצרים עד שהיא בידנו".
"היא נעלמה".
"היכן היא?"
"היא שמה,הלכה לכיוון ההוא".
"לא,זה לא נכון,ראיתי אותה רצה לסימטה ההיא".
"טיפשים,מה אתם עושים?",אמר מפקד משמר המלך,טארסיאס.
"אמרתי לכם לא להזיז ממנה את העיניים",אמר בכעס.
"אתם,שניכם,לכו לעבר הכיוון ההוא".
"ארבעתכם,חפשו מערבה".
"שלושתכם,לכו מזרחה".
"סוראס ומינטלוס אתם באים איתי,אנחנו נחפש בכיוון ההוא",אמר טארסיאס באותו הזמן שהצביע הצידה,לצד שמאל.

זה קרה באמצע החודש.
לא רואים את הלבנה,העננים מסתירים אותה.
לילה.
חשוך.
גשום ורטוב.
סערה חזקה מאוד,הערפל מטשטש את הראייה,לא רואים דבר.
אישה לבושה בשחור,מכף רגל ועד ראש,שאין רואים את פרצופה,רצה בכל רחבי העיר,מתנשמת ומתנשפת.
היא מחזיקה צרור עטוף מלא סחבות שאין רואים מה יש בתוכנה.
רגליה כואבות מרוב ריצה אך למרות מצבה אינה עוצרת וממשיכה לרוץ.
"רודפים אחרי",היא אומרת לעצמה,"אסור לעצור".
"אסור לי לעצור".
חלק מכיסוי פניה נופל.
זאת אליבת'.
אישתו של המלך.

טארסיאס ושני חייליו הולכים בסימטה אך אינם מוצאים אותה.
"אינני מבין",אמר טארסיאס בתמיהה,"איך היא מעזה לעשות דבר כזה?איך היא מסוגלת לברוח כך?מדוע לגרום כאב למלך?איך היא יכולה לגרום לו צער רב?ומה,בנה לא קיים?איך היא יכולה לעזוב ילד?מי תהיה עתה אימו?מי יסכים לשמור עליו?מדוע לא לקחה אותו?הרי הוא רק תינוק?!"
"תרגע,תנשום קצת,כמה אפשר לשאול במכה אחת?אף פעם לא נגמרות לך השאלות?כמה עוד אתה הולך לשאול?רגע,חכה שנייה,אל תתחיל שוב,אנחנו צריכים להתכונן לקראת הנאום הבא שלך",אמר מינטלוס וסוראס והוא צוחקים בקול רם.
"כן,נכון,רק תיזהר,שבטעות לא תבלע את הלשון",מגחך סוראס.
"שתקו שניכם.אתם צריכים בכלל להודות לי.הייתי צריך בכלל לתת לכם עונש ועתה עוד יותר אתם צריכים לקבל עונש מוות על איך שדיברתם אליי.אבל רק בגלל שאני מכיר אתכם מהבטן של האמהות שלכם,אני לא נותן לכם,אבל שזה ישאר בינינו,מבינים?",טארסיאס שאג את המילה האחרונה.
"כן,כן",סוראס ומינטלוס ממלמלים,
"חוץ מזה,אני אמשיך לשאול כמה שאני רק חפץ.אני המפקד כאן!אני זה ששואל את השאלות.אני שואל ואתם עונים.אני נותן פקודות ואתם מ-ב-צ-ע-י-ם,מבינים את מה שאני אומר לכם?"
"כן,כן".
"יותר בקול,תפסיקו כבר למלמל".
"אמרנו כבר שכן",אמר סוראס בחוסר סבלנות.
"כן מה?"
"כן המפקד!",צעקו השניים.
"יופי,אני שמח שהצלחתי להבהיר לכם את זה,כל המרדף הזה לא היה קורה אם שניכם הייתם פוקחים את העיניים כ-ל ה-ז-מ-ן".
בזמן שהם גומרים לדבר הם מגלים שהם כבר עשו את כל העיקוף ומצאו את עצמם באותה הנקודה שבה התחילו.
לאחר כרבע שעה כל חיל המשמר חזר והם מתחילים לדון בנעשה.
סגן המפקד טורטיס פותח ראשון:"מה נעשה?לא הצלחנו למצוא אותה,המלך יהרוג או-"
"אנחנו חוזרים חזרה לממלכה שלנו",קוטע אותו טארסיאס באמצע דבריו,"למרות שחשוב שנמצא אותה,כי אם לא,המלך יכעס מאוד,אבל אנחנו לא נצליח למצוא אותה,היא נעלמה,אין מה לעשות.וחוץ מזה,אנחנו ב'חוץ'.אנחנו צריכים לחזור,לעולם שלנו.לא,סליחה,התכוונתי להגיד שאנחנו ח-י-י-ב-י-ם לחזור.אל תדאגו,המלך אמנם יכעס מאוד אך הוא לא יוציא אותנו להורג על דבר כזה",ניסה לעודד אותם למרות שבעצמו פחד. "קדימה,קומו,נתחיל לזוז",אמר בקול רם,"בשלוש כולם על הרגלים",שאג,"אחד שתיים שלוש,צ-ע-ד".
כל החיילים קמים בחוסר רצון ומתחילים ללכת לכיוון השער של אוטרלגאס. "כמה זמן להערכתך יקח לנו להגיע לאוטרלגאס?",שאל טארסיאס את טורטיס בזמן שכיסס את ציפורני ידיו בפיו. "כיומיים". "אז כדאי מאוד שנתחיל לרוץ".