הריון עונש או מתנה? פרק 41

פרק 41:

"זה אני את יכולה לפתוח?" "מה אתה עושה פה?" "הייתי בסביבה אז אמרתי שאני יבוא לבקר גם ככה אני צריך לבקש ממך סליחה, במיוחד לפני שאני עוזב?"

אני מבולבלת, "עוזב לאן?" "לקולג' אחר" הוא רציני עכשיו?! "היי אני חייב להגיד לך שאני שמח שלא הקשבת לי ושמרת על ההיריון שלך זה מדהים בעיניי שאת שורדת ככה".

"תודה" אמרתי וחיבקתי אותו "סשה אני יכול להיות חצוף ולשאול מה עם נתן? הוא גר איתכם?" "כבר לא עבר חודש וחצי מאז שהוא עזב הוא היה אמור להגיע לדבר, היום אבל ידעתי שזה יגמר כמו שצפיתי מההתחלה שהוא לא אגדל אותם איתי ושאני אשאר לבד"

"אני מצטער על אותו יום בכיתה רציתי רק לבקש ממך סליחה שוב ולא היית מוכנה לשמוע ואחר כך פשוט שמעתי שאיבדת את הזיכרון אבל עבר מאז הפעם ההיא כמעט שנה אם לא יותר אז הייתי בחודש רביעי חמישי והיום הילדים שלך כמעט בני 8 חודשים וזה מדהים"

"תודה מור" רציתי לחבק אותו. התגעגעתי לחבר הילדות שלי. "זה בסדר יש דברים שאני עדין לא כל כך זוכרת. ואני גם רוצה לבקש סליחה על ההתנהגות שלי אז למרות שגם על הרגעים האלה ממש מעורבלים לי".

"אני יכול לחבק אותך?" "כן ברור" התחבקנו כמה דק טובות "אתה רוצה לראות את הילדים?" "כן, אני אשמח" לקחתי אותו לחדר שלהם הם ישנו "ששש.. הם ישנים" לחשתי למור "הם כאלה מתוקים היא דומה לך והוא דומה גם לך וגם לנתן"

"מור, אתה יודע אם נתן יוצא עם מישהי?" "לא, אני לא יודע מה איתו בכלל כמו שאמרתי לך מקודם חשבתי שאפגוש אותי פה"

אני ומור המשכנו לדבר עוד כמה שעות. "אני חייב לזוז להתארגן מחר אני עוזב ויש לי עוד כמה דברים לארוז. אני שמח שהשלמנו אני יהיה בקשר וגם שחכתי הבאתי לך מתנה" הוא הוציא שקית שבתוכה 2 קופסאות ארוזות.

"וואו תודה" חיבקתי אותו ואז נתתי לו נשיקה.

הדלת של הבית נפתחה בזמן שנישקתי את מור. "אני לא מאמין עוד פעם אתה?" נתן צעק מהפתח של הבית.

"נתן?!" אני ומור קראנו מבולבלים