הריון עונש או מתנה? פרק 27

הריון עונש או מתנה?:
מהפרק הקודם:

התרגשתי כל כך מהבשורה שפשוט חיבקתי אותו ולמזלי נתן ניכנס ראה את זה ויצא במהירות לא יכולתי לצאת אליו כי ישר הכינו אותי לטיפול. זה לא הזמן לקטעי קינאה שלו.

פרק 27:

התעוררתי בחדר מוזר מלא מכונות. מזה החדר הזה? איפה אני? שאלות הסתכלתי מסביבי על החדר ואז גיליתי שאני חדר של בית חולים. מה אני עושה בבית חולים. ליד המיטה שלי על כיסא ישן ילד שבערך ניראה בן 18. (חמוד כזה אני מקווה שהוא פנוי) "היי ילד" קראתי לו והוא לא ענה הוא ישן חזק אז ניסיתי לקום מהמיטה אבל הייתי חלשה כל כך. (מעניין מה קרה לי?)

ניסיתי שוב לקום מהמיטה הצלחתי אבל ברגע שנגעתי עם הרגל ברצפה נפלתי אבל לא פגעתי ברצפה משהו עצר אותי משהו אחז בי. "היי פסיכית מה את עושה?!" הילד הזה שאל אותי "למי קראת פסיכית מוזר אחד" אמרתי לו.

"היי בייב תירגעי אסור לך להתעצבן עכשיו ואני מצטער על מה שקרה שלשום לפני הניתוח שלך אני באמת מצטער אני לא מבין מה חשבתי לעצמי שראית אותך מחבקת את הרופא ההוא מצטער" "סליחה על מה אתה מדבר? וד"א מי אתה?" שאלתי מה הוא רוצה ממני.

"סשה זה אני נתן. מה קרה לך?" הוא שאל מבט מודאג היה על פניו של נתן (אם ככה קוראים לו) "אני בסדר תקשיב אתה אולי יודע למה אני בבית חולים ולא עם ההורים שלי עכשיו הם בטח דואגים לי מאוד עכשיו" "סשה על מה את מדברת את כבר שנים לא מדברת איתם" הוא אמר

ההמשך יבואו…