הריון עונש או מתנה? פרק 18

הריון עונש או מתנה?
מהפרק הקודם:

"אז זה לא אומר שמהרגע שאני בהריון אני יהיה שם כולם הזמן" אמרתי עצבנית רוצה להוציא עליו את כל הרעל שלי.

פרק 18:

"טוב בואי לא נריב על זה בבקשה" שון אמר. "אז על מה אתה רוצה שנדבר?" שאלתי בישירות "עלינו. אני חייב לדבר איתך עלינו." "מה בעיה איתך ואיתי? אל תגיד לי שרק ניצלת אותי נפשית ומינית עד שאנדרושה תחזור?!" הסתכלתי עליו ראיתי את זה בעניים שלו "אני לא מאמינה גרמת לי להתאהב בך, הבטחת לי שתהיה איתי ותעזור לי לגדל את הילד שלי. אבל עשית את זה רק כדי להעביר לך את הזמן עד שאנדרושה תחלים ותחזור. גם בטח סתם עבדת עלי שאתה אוהב אותי. אני לא מאמינה איזה טיפשה אני שהאמנתי לך לגבי ההבטחה שלך ולגבי הרגשות שלך." אמרתי ודמעות ובכי הציפו אותי

"סשה אני מצע.." עצרתי אותו "אל… בבקשה אל" אמרתי שהבכי חונק אותי. הסתכלתי עליו פעם אחרונה וברחתי לשרותים של המורים כי הם היו הכי קרובים וכי רק שם יש נייר.

#סוטה#
נכנסתי לשרותים של המורים ובשנייה שראיתי את אלון חצי ערום (חלק גוף תחתון) ועוד בלונדינית אחת מהשכבה שלי שהחולצה שלה הייתה פתוחה, והחזייה והתחתונים זרוקים על הרצפה החצאית שלה הייתה מורמת למעלה ורגילים שלה היו פסוקות. היא ישבה על הכיור. אלון מחזיק אותה במותנים וחודר אליה היא גונחת ואני מזדעזעת מהמראה. "אני לא מאמינה!" צעקתי ושמי את ידי על פי עדין בוכה גם השיחה עם שון וגם מהמראה המכוער הזה. אלון הסתכל לכיוון שממנו הגיע הרעש, לכיוון שלי ופניו היו מופתעות "אני מצטערת כל כך" אמרתי במלמול ויצאתי מהשרותים בריצה.

למה זה תמיד קורה לי…

ההמשך יבוא…