הריון עונש או מתנה? פרק 13
הריון עונש או מתנה?
מהפרק הקודם:
היא העבירה אותי מקום והושיבה אותי ליד….
פרק 13:
והושיבה אותי ליד מור ונתן מור משמאלי ונתן מימיני, שיגעון. מור התחיל לנסות לדבר איתי וגם נתן "היי אני חייב לדבר איתך" נתן אמר לי "אני לא מעוניינת לדבר איתך ותפסיקו להציק לי" אמרתי בשקט אבל בקול שרק שניהם ישמעו. אבל הם לא הפסיקו ונתן חזר על המשפט שוב ושוב איזה נודניק.
השיעור הסתיים והמורה יצא מהכיתה. הלכתי ישר לשון וחיבקתי אותו אבל הוא התנהג ממש מוזר. "היי קרה משהו?" שאלתי דואגת. "לא הכל מצויין" הוא ענה והחיוך שלו היה מזויף. חייכתי אליו ויצאני מהכיתה. טיילנו קצת ואז שון פנה אלי "אני…" הוא התחיל להגיד אבל הצלצול קטע אותו ורצנו לשיעור.
שוב עם התיישבנו אחד ליד השנייה והבטתי בו. השיעור התחיל ושוב פעם המורה הפרידה בני לבינו והבירה אותי ליד מור, נתן לא ניכנס לשיעור הזה מה עובר עליו?. מור הציק לי וכל שנייה דיבר אלי ביקשתי שפסיק אבל זה לא עבד חשבתי שאני אוכל להעביר את השעתיים האלה לידו אבל טעיתי באמצעה השיעור יצאתי מהכיתה וסימנתי לשון שאני יחכה לו בחוץ.
טיילתי במסדרון. מה כבר יכול לקרות לילדה חסרת מזל כמוני? חשבתי לעצמי. יד נגע בכתף שלי, הסתובבתי וראיתי אותו.קפצתי עליו חיבקתי אותו ובכיתי תוך כדי. "היי מה קרה?" הוא שאל. "סתם עבר עלי יום קשה" אמרתי מנסה להירגע מהבכי.
תגידי למה את מסתובבת עצובה לבד במסדרון?" הוא חייך. "זה לא מה שאתה אמור לשאול אותי, בתור המנהל של הבית ספר הזה" אמרתי לו, מרגישה הרבה יותר טוב ממקודם עם חיוך. "ככה אני אוהב לראות אותך" הוא אמר וחיבק אותי חזק. "ומה אני אמור להגיד לך?" הוא צחק.
"אתה אמור לשאול אותי למה אני בחוץ ולא בשיעור עכשיו?" "נכון. אז מה את בחוץ?" הוא אמר ושנינו התפוצצנו מצחוק. "אני לא בכיתה מכמה סיבות אחת מהן שאני לא מוכנה להיות בכיתה של 'רוצחים'. והשנייה היא ש'הרוצחים' האלה מציקים לי כל שנייה".
"'רוצחים'?" הוא שאל מופתע "כן, שני ילדים מהכיתה. חושבים שאני צריכה להרוג את התינוק שיש לי בבטן" לחשתי לו. "את בהריון?" הוא היה המום "כן, המנהל אתה לא רואה ששמנתי אני כבר בחודש רביעי" אמרתי עומדת לבכות שוב.
"סשה בואי נלך לדבר על זה במשרד שלי" "אוקי עניתי בחיוב והלכתי אחריו….
ההמשך יבוא…
תגובות (0)