הקסם מתגלה(3)- נוי ודסי

-דסי-
הבוקר עבר עלי די מהר, התלבשתי , התארגנתי נתתי נשיקה לאמא ולקחתי את התיק שלי.
"ביי אמא" קראתי אליה כשיצאתי אל הרחוב, היא חייכה ונופפה לי לשלום, הלכתי לתחנת האוטובוס ופתאום נתקלתי בילדה עם עניים ירוקות כהות ושער שטני ארוך וחלק, היא לבשה חצאית קצרה, חולצה לבנה וקצרה ועליונת וורודה, היא גררה מזוודה מצבע ורוד מנומר.
"סליחה" אמרתי
"לא זה בסדר זו לא אשמת שהתנגשת בי, הסליחה מתקבלת.
דרך הגב אני נוי""
" דסי,לאיפה את נוסעת?" שיניתי את נושא השיחה
"למחנה כלשהו"
"לקיץ בחיק הקסם?" שאלתי
"כן! את הולכת לאותו מקום?"
"כן" אמרתי
"נוכל להיות חברות" אמר בחיוך
"קודם תיפתרי מהחצאיות הקצרות האלו" אמרתי לה והצבעתי לחצאית קצרה שיצאה מתוך המזוודה שלה.
"לא נורא, את לא תמותי מזה" אמרה וחיבקה אותי. אני חייבת להודות שזה היה ממש מוזר.
~אחרי 30 דקות~
"אני לא מאמינה שנצטרך ללכת את כל זה ברגל!" כמעט צעקה נוי
"די נו זה רק כמה מטרים מסכנים" אמרתי
"למה מסכנים?"
"כי הם צריכים לשמוע את הצרחות שלך!" אמרתי, היא ממש כועסת עלי אז התחלתי לרוץ
-נוי-
"הי תעצרי! בואי הנה! אני יהרוג אותך! את ילדה מתה! היי את תעצרי כאן ועכשיו!!!" צעקתי
בסופו של דבר תפסתי אותה אבל לא הרגתי אותה, כמובן מה חשבתם? שאני באמת יעשה את זה?
הגענו למחנה ועמד שם (או ליתר דיוק נשען על עמוד חשמל) גבר יפיפה, הוא היה שרירי, שערו שחור כלילה, עיניו כחולות בהירות וצלולות ותווי פניו דקים וענוגים. הוא לבש כובע למרות שלא היה שמש ולא היה גשם.
"הי" אמרתי ונופפתי בידי
"שלום לכן, אם אפשר מי אתן?" שאל בנימוס
"אני נוי וזאת דסי" אמרתי בחיוך
"טוב" הוא מלמל וסימן משהו בלוח שלא.
"איפה הבקתה שלנו?" שאלה דסי
"שם" אמר והצביע לשביל עפר "אתן כבר תראו את השאר" אמר בחיוך
הלכנו בשביל ופנינו איפה שכתוב 'בקתת בנות' ולא איפה שכתוב 'בקתת בנים'.
בין השבילים היה מגרש כדור סל עם כדור רגל ושני מוטות ברזל די נמוכים.
הגענו לבקתה ממש יפה.
היא הייתה עשוייה מעץ חום כהה, שתי קומות וגג עם חלונות בצבעים ומרפסת כניסה כזאת.
הייתה גינה מטופחת היטב, עם פרחים בשלל צבעים, עץ עתיק ויפה בעשב פרע שנתנו לו לצמוח וסלע גדול וחשוף ליד אגם שאפילו מהמרחק הזה אפשר היה לראות את מיימיו הצלולים את חלוקי האבן בשלל צבעים וכמה נערים ונערות שחו שם בבגדי ים.
מיהרתי לבקתה לבשתי בגד ים והלכתי לשם.