הקמע – פרק 1

נמנמתי לי בכיף, לא רציתי לקום, אין לי בית ספר היום, אז אין לי ממש מה לעשות, עד שאח שלי קפץ עליי.
"אורלן! אבא אמר ללכת לאכול!" צעק, נאנחתי.
"אבל אתה יושב עלי, איך אני אקום?" התחכמתי, הוא ירד לי מהמיטה וקמתי, התחלתי לפשוט את הפיג'מה הירוקה – בהירה שלי, לבשתי חולצה לבנה רגילה ומכנסיים רחבים בצבע ירוק זיית. הבגדים ממש התאימו לשיערי החום – בהיר ולעיינים החומות כהות.
ירדתי למטבח. המטבח שלנו לא מפואר כל כך, קירותיו בצבע לבן, והרצפה בצבע חום בהיר מאוד, לא מטבח כל כך מיוחד.
"אורלן, יופי שבאת, תעזרי לי עם האוכל" אמר אבא שלי, ניגשתי אליו ועזרתי לו לבשל, אחר כך הוא הגיש את האוכל לשולחן ואני פרסתי את המפה ופיזרתי צלחות, הנחתי את הסכ"ום על השולחן והתיישבתי.
"אורלן, את יודעת שמצפה לנו יום ארוך" אמר אבי לפתע, אח שלי הגיע בריצה והתיישב.
"כן..נכון.." מילמלתי, היום אנחנו נצא לטייל. זה נשמע דיי משעמם, אבל לפי מה שאבא אמר – יהיה מעניין.
"אנחנו נלך לראות שפמנונים!" התלהב אחי.
"מעניין" אמרתי בהתעניינות מזויפת והמשכתי לאכול.
קוראים לי אורלן. אני בת אחד עשרה וחצי, אני גרה בצרפת, לא משהו מיוחד.
"אבל אלה שפמנונים! תתלהבי!" צרח עליי.
"שפמנונים!" קראתי עם פרצוף אדיש.
"יופי" אמר והמשיך לאכול, אכלתי את ארוחת הבוקר וברחתי מהשולחן במהירות.