הקיץ של ולנטיין- פרק 2

אחרי שהתעוררתי, לקחו לי כמה דקות להבין שיש לי עבודה היום.
דחפתי את עצמי למכנסי ג'ינס נוחים וטי-שירט אדומה פשוטה. אבל אז נזכרתי שלידיה תשתגע, והחלפתי לאחת ירוקה.

ההורים שלי כבר הלכו לעבודה והשאירו לי פתק שיש אוכל במקרר, אבל אני כבר הייתי באיחור אז לקחתי את התיק שלי ויצאתי לאוטובוס.
עליתי עליו, ואחרי 15 דקות ירדתי בתחנה ליד הפארק.

נכנסתי לפארק והלכתי במעלה השביל, ובסופו פניתי שמאלה. הגעתי לשער של גן הילדים שבו עבדתי פעמיים בשבוע ונכנסתי.

רוב הילדים עוד לא הגיעו, אבל פול ואוון כבר היו שם. פול בנה כביש מחלקי עץ למכונית הקטנה שלו, ואוון סתם רץ מסביב וצחק.

ברגע שהן הבחינו בי,שניהם חיבקו אותי ונישקו אותי על הלחי ואז חזרו לעניינים שלהם.

"ולנטיין! אני שמחה שבאת היום," האנה הגננת נופפה אלי. "היום בא עוד מישהו בגילך לראות אם העבודה מתאימה לו, ואני צריכה שתסבירי לו את הכל."

"אוקיי, מתי הוא בא?"

"ב-10 בערך, אחרי ארוחת הבוקר. וקוראים לו זאק, רק שתדעי."

הנהנתי ופניתי להכין את ארוחת הבוקר של הילדים. בימי ראשון הם אכלו כריכי חמאת בוטנים וריבה, מה שאמר שאני מכינה 4 כריכים ומכינה כמה פירות, כי לידיה אלרגית לגלוטן ואסור לה כריכים רגילים.

אחרי שסיימתי להכין את הארוחה, הגיעו לידיה, ארנולד וג'רי.

חיבקתי גם אותם והם הלכו לשחק במכוניות. לידיה משכה את היד שלי והובילה אותי למתלה התיקים ליד הדלת.

הנחתי שיש לה משהו להראות לי, אז הורדתי את התיק שלה מהמתלה ופתחתי אותו.

לידיה חיטטה קצת בתיק והוציאה משם בובת ברבי שנראתה חדשה לגמרי. נזכרתי שהיה לה יום הולדת לפני כמה ימים, וזו בטח הייתה אחת המתנות שהיא קיבלה.

"איזו בובה יפה," אמרתי לה. "איך קוראים לה?"

לידיה לא ענתה ורק צחקקה.

"את רוצה לשחק איתה?" שאלתי. הפעם היא הנהנה ואז לקחה את הבובה ורצה איתה בחזרה לחדר המשחקים.

לידיה הייתה ילדה מתוקה. היה לה שיער חום בהיר ועיניים ירוקות, פנים מעוטרות בנמשים חמודים וחיוך שיכול להמיס את כל הקרח בעולם.

סגרתי את התיק הורוד שלה והנחתי אותו בחזרה על המתלה.

אז הלכתי למטבח של הגן והכנתי לעצמימ ארוחת בוקר, עד כמה שאפשר לקרוא לזה ארוחת בוקר- ביצה שחיממתי במיקרוגל עד שהיא הפכה לחביתה ופרוסת לחם.

האנה עשתה לילדים פעילות של ציור כדורי ים עד שהגיע הזמן לארוחת הבוקר. קראתי להם לשולחן האוכל, וכל אחד הביא לעצמו כיסא והם התיישבו לאכול.

וכרגיל, ארנולד מרח את רוב הכריך שלו על השולחן, אוון הפיל את הכריך על הרצפה ופול נתקף בהתקף עצבים; כך שבסופו של דבר הכנתי ארוחה חדשה לחצי מהילדים.

בסופו של דבר האנה הרגיעה אותם ולקחה כל אחד מהם בתורו לשירותים כדי להתנקות, ואני לקחתי הפסקת תה.

"ולנטיין, את יכולה לבדוק אם זאק כבר הגיע? הוא אמור לחכות בחוץ," האנה צעקה מחדר המשחקים.

"ברור," עניתי ופניתי לכיוון הדלת.הורדתי את צרור המפתחות מהמקום הקבוע שלו ליד הדלת, ויצאתי החוצה.

זאק עוד לא היה שם, אז פתחתי את השער והתיישבתי על החול לצידו. שמתי אוזניות והפעלתי את Fireflies של Owl city.

לקראת סוף השיר, מישהו טפח על כתפי. וכשהרמתי את מבטי, הופתעתי לראות את הבחור מאתמול.

הבחור שמזג לי קולה. שהסיע אותי הבייתה. שראה את התקף הכאב שלי.

"ולנטיין?" הוא שאל בהפתעה.

"רגע, אתה זאק?" שאלתי אותו באותו זמן.

"כן," זאק ענה אחרי הפסקה קצרה. "מה את עושה כאן?"

"עובדת," עניתי. "אני הבוסית שלך."

זאק גיחך. "ממתי את הבוסית שלי?"

"מאז שהתחלתי לעבוד כאן בכיתה י' ואתה באת רק היום," עניתי וקמתי.
הכנסתי את האוזניות לכיס והראיתי לזאק את הכניסה.

בזמן שהוא נכנס סגרתי את השער, ואז תליתי את המפתחות במקום שלהם.

"אז.. יש פה רק 5 ילדים?" זאק נראה מבולבל מאוד.

"זה גן לילדים אוטיסטים. לא שמים אותם בקבוצות גדולות," הסברתי לו.

"הממ," זאק ענה ושם את התיק שלו ליד התיק שלי.

"בוא, אני אראה לך מה לעשות."

אחרי שהסברתי לזאק על מה שהילדים אוהבים ולא אוהבים, מה אסור להם ואיך צריך להתקרב אליהם, האנה הרשתה לנו להוציא את הילדים לגינה.

לידיה וארלונד תפסו מיד את הנדנדות וזאק עזר להם להתנדנד, ואני הלכתי לשחק עם ג'רי, פול ואוון בבית הקטן. זה היה בית קטן עשוי עץ, בגובה של מדרגה,עם חלונות וקיר אחד חסר כדי שיהיה קל להיכנס.

אני הייתי הזאב, ושלושת הילדים התחבאו בפנים וצחקקו כל פעם שעברתי ליד חלון ונהמתי, וצווחו כל פעם שהופעתי בפתח הבית.

אחרי כמה סיבובים, הילדים רצו החוצה מהבית בצחקוקים לעבר זאק והתחבאו מאחוריו.

"מה, הזאב הרע בא לטרוף את כולם?" זאק שאל. "אל תדאגו, אני האביר זאק ואני אציל אתכם!"

זאק ניגש אליי והעמיד פנים שהוא משסף את בטני בחרב בלתי נראית.

גנחתי ונפלתי אחורה.

"הינה! הזאב מת!" זאק קרא והילדים קפצו עליו בקריאות שמחה.

חייכתי.

הילדים לא תמיד קפצו ככה על זרים, גם אם הם הרגו את ה'זאב'. אפילו עלי הם לא קפצו ככה, למעט פעמים נדירות שבהן הייתי גיבורה בשבילם.

נראה שזאק היה יותר טוב ממה שחשבתי.