הקיץ שלי – פרק 3
ישבתי אפופה בענן של בושם.
עצמתי את עיניי, מתמכרת לריחו המתוק עד שצלצול הטלפון קטע את החלומות בהקיץ שלי.
"תסתכלי החוצה" אומרת לי שיר בשובבות, "עכשיו".
רצתי אל החלון שפונה אל שביל הגישה, שם ראיתי מכונית חדשה שחורה ומרווחת שמתוכה מנופפת לי לא אחרת מאשר שיר בכבודה ובעצמה.
"הפתעה!" היא צועקת לי בקול ששומעים בוודאי בכל השכונה, "בר נפטר ממלווה הלילה שלו!".
אני מנתקת את הטלפון וצועקת לה בחזרה- "בשעה טובה! אני מרחמת עליו בגלל איך שתנצלי אותו מעכשיו".
"כמו שאת רואה גל, היא כבר התחילה" צועק לי בר ומחייך, "רק אולי תיכנסי כבר לאוטו לפני שנעיר את כל השכונה?".
"כן רעיון טוב, אני כבר יורדת" אני צוחקת וסוגרת את החלון.
בר גדול מאיתנו בשנה, והוא ושיר גדלו ביחד. הם שכנים מאז שנולדו והאמהות שלהם הן החברות הכי טובות, כך שבאופן אוטומטי הם נהפכו לחברים הכי טובים.
בעקבות הקשר שלהם גם אני ובר ביחסים טובים, אבל הקשר שלנו גם לא מעמיק במיוחד.
אולי אפילו עדיף ככה, ששיר לא תרגיש שאני לוקחת אותו ממנה. היא יכולה להכחיש עד מחר, אבל אני יודעת שיש לה משהו אליו למרות שהיא מתאמצת מאוד להסתיר את זה.
אני עוברת ליד המראה הגדולה שבכניסה לבית ל"סידורים אחרונים", ואז אמא רואה אותי בדרכה לסלון.
"גולי תראי איך את לבושה, לא יהיה לך קר?"
"עכשיו סוף יוני, אמא".
"לכי תדעי, אולי יפעילו במועדון מיזוג"
"אני אהיה בסדר אמא, אל תדאגי" אני אומרת ומגלגלת עיניים. כל יציאה אותו סרט.
"טוב, אני לא אציק לך. תיהני בובי שלי ותיהי זמינה בנייד!" היא אומרת לי ומרימה את קולה בהדרגה תוך כדי שאני מתקרבת לדלת הכניסה.
"לילה טוב אמא, אל תחכי לי אני אחזור מאוחר. אוהבת" אני עונה לה וחומקת החוצה לפני שתספיק להשחיל עוד משפט.
"מי זאת השווה?! הקיץ עושה לך טוב" צועקת לי שיר מהמכונית ושורקת.
אני מסמיקה ונכנסת למכונית. "יכולנו לנסוע בהסעה כמו כולם, את יודעת".
"ולפספס הזדמנות לנצל את בר? בחיים לא!"
בר מנענע את ראשו בייאוש, מחייך ומתניע את המכונית.
כשהגענו, חבריו של בר קראו לו שיבוא להגיד שלום, וכשהוא יצא מהרכב הם טפחו על גבו ולא הפסיקו לדבר על המכונית.
בר הסתובב לרגע כדי לזמן לנו שיצטרף אלינו בהמשך ואנחנו בינתיים נעמדנו בתור.
"אז בר נראה טוב היום, הא?" אני אומרת ובוחנת את פניה של שיר, שהאדימו בשנייה ששמו של בר עלה בשיחה.
"תפסיקי גל, זה לא ילך לך. אני לא רוצה אותו, בפעם המיליון."
"כן כן, אנחנו עוד נראה" אני אומרת וצוחקת, אבל מהר מאוד הצחוק שלי דעך. בזווית העין ראיתי את רון עם כמה חברים, שוב מחובק עם הזונה מכיתה ט'. זה היה נראה כאילו הוא מציג אותה לציבור הרחב, דבר שלצערי הוא לא הרבה לעשות איתי. הוא לא התבייש בי או משהו כזה, ממש לא! אבל שנינו לא מהדביקים האלה שנמרחים אחד על השני בפומבי.
שיר קלטה במה העיניים שלי בוהות ומיהרה לעמוד מול הפנים שלי.
"אל תעשי את זה לעצמך,תפסיקי להסתכל" היא אמרה ותפסה את הכתפיים שלי, "שחררי, הוא אפס. היום את מתרכזת רק בעצמך".
"כן", אמתי בחצי חיוך, "הוא יכול לקפוץ לי".
הורדתי מרון את העיניים, אבל לא יכולתי שלא לתהות.. האם זאת הילדה שאיתה הוא בגד בי? האם היא שווה להרוס את השנה וחצי שהיו לנו ביחד?
תגובות (0)