הקופסה- פרק 3

פרק 3: על אבות וסכינים

לפתע פרץ אבי לחדר, כשהוא מחזיק את הסכין ביד, בפרצוף מטורף וזועם.
"אבא?", שאלתי.
הוא לא אמר כלום, רק השמיע קולות פראיים והניף את הסכין.
פלטתי צעקה.
הוא החל לצעוד אליי במהירות בעוד הוא מחזיק ברעד את הסכין בידו.
התחלתי להתחמק ממנו.
הוא הניף, אני קפצתי.
'מה קורה פה בדיוק?', חשבתי.
הוא צעק והניף את הסכין ממש על יד ראשי, אך אני התכופפתי והיא נתקעה בקיר.
לא יכולתי שלא לנצל את ההזדמנות, ובזמן שניסה לשלוף אותה במאמצים מהקיר פתחתי את הדלת, סגרתי אותה מאחוריי בחוזקה, ונשענתי עליה.
תכננתי את מהלכיי בקפידה.
'אני חייב לברוח. יש לי בערך שלוש שניות חופשיות לאחר שאסיר את משקלי מהדלת', תכננתי בראשי בעוד אני שומע את אבי דופק על הדלת בחוזקה ומנסה לחרוך אותה בסכין,'אצטרך להגיע למפתח לדלת הראשית של הבית שנמצא על השולחן ואז לרוץ לצידו השני של הבית, לפתוח את הדלת ולברוח.'
להב הסכין החל לבצבץ מבעד לחור שאבי חורך בדלת ברגעים אלו.
'היכון, למקומות', נשמתי נשימה עמוקה, 'צא!'.
פתחתי בריצה מהירה, בעוד כמה טיפות חמימות של זיעה מהמאמץ והאימה זולגות על לחיי.
הרגשתי את דמי מגביר את מהירות זרימתו, ולבי מעלה למצב "מהיר ביותר".
לקחתי את המפתחות במהירות מהשולחן.
'עכשיו הגיע החלק הקשה', חשבתי במהירות,'כדי להגיע לדלת הראשית של הבית עליי לעבור דרך אבי'.
רצתי במהירות, וכאשר הגעתי אל אבי אשר הכין את סכינו לתקיפה, שמתי לב לרגליו המפוסקות.
'בעיתוי מושלם, זה יכול להצליח',חשבתי בעוד אני רץ.
הייתי במרחק סנטימטרים ספורים ממנו, ואז בראשי, הכל האט.
ראיתי את אבי מניף את סכינו אליי.
החלקתי מתחת לרגליו המפוסקות.
הוא צעק.
התרוממתי במהירות.
והזמן חזר למיטבו.
יכולתי להרגיש את החתך שנפתח במצחי, והוא שרף כאילו שפכו עליו לפחות חצי טון של מלח.
אך זה לא הספיק כדי לעצור אותי.
פתחתי את הדלת הראשית, ויצאתי.
שמעתי את צעדיו מתקרבים, אך הספקתי לנעול את הדלת, ונשמתי לרווחה.
לא ידעתי איך להגיב למה שקרה, אז פשוט התחלתי לבכות.
הרגשתי זעם, עצב, והתרגשות יתר על מידה בו-זמנית.
אט אט, חדרו מחשבות ההיגיון בחזרה אל ראשי.
'איפה הייתה אימא כל הזמן הזה? בקניון?', תהיתי.
רצתי אל עבר החנייה של הבית.
המכונית של אימא הייתה שם.
אימא נמצאת בבית עם מטורף. לבד.
מה שמלחיץ יותר, זה שהמטורף הזה הוא אבא שלי.