הקופסה- פרק 2: המכתב

"אז אתה אומר שלא אתה שלחת את המכתב?", אמרתי בטלפון לחברי תום בעוד אני משפשף את עיניי לאחר שינה רדופת סיוטים.
"באמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר! אני לא שלחתי לך שום מכתב, ולפי מה שאמרת לי הרגע שכתוב בו- אני גם לא אעשה! זה חולני מדי!", השיב.
ניתקתי את הקו.
ניערתי את ראשי כדי להיפטר מהמחשבות על מה שקרה אמש.
קראתי את המכתב עוד פעם בעיון:

"יום הולדת שמח
אין לאן לברוח
סכין בידך
קדימה לפתרון
טוקסיקו לומבון."

'זה לא תום. הוא לא יודע לשקר.', חשבתי, 'התחנה הבאה- הספרייה'.

***
הבניין הגדול של הספרייה נראה נטוש, חוץ מדלפק קטן שבו ישבה לה רגל על רגל, אישה נמוכת קומה באופן מעורר חשד, ומשקפיה הענקיות מתמקדות בספר אדום וקטן.
"שקט!", צעקה, אל אף שלא השמעתי הגה.
"אני מעוניין-"
"שקט בספרייה! מה לא ברור?!", חזרה על עצמה.
עזבתי אותה, והחלטתי לחפש את הספר בעצמי.
הרגשתי כאילו אני ביער- רק של מדפים על גבי מדפים. ספרים סודרו מהקטן לגבוה, בסדר האלפביתי, ומנוער למבוגרים.
התקרה מולאה בקורי עכביש, והספריה מלאה בעשן.
יד נגעה בכתפי.
קפצתי מבהלה, ואז ראיתי שזו הספרנית, על שרפרף. היא הייתה שמנמנה ובעלת שיער שיבה.
"מה אתה מחפש, ילדון? אני רואה על פניך שאתה מחפש ספר על שפות זרות", אמרה בקול צרוד.
"לא, האמת ש-", אמר בקול חלוש, אך היא הקדימה אותו, ושלפה ספר ירקרק מאחד המדפים ודחפה לידיו.
"ילדון, תזכור את זה- לפעמים אנו לא צריכים לחפש ספרים- הם כבר יימצאו אותנו. עמוד מאה שלושים ושמונה."
"אבל-"
"הספרייה נסגרת, ואני ממהרת.", אמרה במהירות ודחקה בו לצאת מהבניין כשהספר בידיו.
הספרנית נמוכת הקומה, לקחה את שלט ה'נא לא לעשן' גלגלה אותו באצבעותיה המקומטות, הכניסה לגליל הנייר שנוצר כמויות של טבק ועישנה בהנאה. היא מסרה לעברי "יש לך עוד מה לחפש פה, ילדון?".
***
ישבתי על מיטתי.
'עמוד.. מאה שלושים ושמונה. היא מגדת עתידות או משהו? ולמה שאצטרך מילון לשפות זרות?', חשב בעוד הוא מדפדף לעמוד.
דפי הספר כנראה הצהיבו עם השנים, ונקרעו והודבקו כמה פעמים.
התחלתי לקרוא בלבי:
" -השפה המואלית-
השפה המואלית נכחדה לפני מאות, אולי אלפי שנים.
השתמשו בה במיוחד כדי להעביר הודעות, כגון: מכתבים, חריטה על קירות, מסרים סודיים, ועוד.
להלן מקבץ גדול של מילים בשפה המאולית-", אדוארד קטע את קריאתו מכיוון שאביו נכנס לחדר.
"אימא כבר צועקת לך כמה דקות אם אתה רוצה סלט או פיצה לארוחת ערב", אמר.
"לא, אני לא רוצה לראות סרט", התבלבלתי מכיוון שחשבתי באותו רגע על הקשרו של מה שקראתי למכתב.
"סרט? שאלתי אותך מה אתה רוצה לאכול לארוחת הערב!", אמר וצחק.
"פסטה", השבתי באי- ריכוז.
"טוב, אני אקח את זה כסלט.", ענה ויצא מהחדר.
מחשבות רבות סבבו את ראשי:
'האם המילים הלא מוכרות מהמכתב הן בשפה המואלית? איך הספרנית ידעה על כך? מי שלח את המכתב? ומה זה אוריאסקו- פרדום?', בכל מקרה, הנחתי שכמה מהתשובות נמצאות בקטע שאבי קטע אותי בו, לכן המשכתי לקרוא.
נכתבו שם הרבה פירושי מילים, חיפשתי אחת- אחת, מה שלקח לי חצי שעה לכל היותר, אך לבסוף מצאתי את מה שרציתי. פירוש המילים הוא:
טוקסיקו- הזזה.
לומבון- חוסר מגע.
'הזזה בחוסר מגע? מה זה אומר?'
רק רגע אחד- הקופסה עשויה עץ כפי הנראה- לא ניראה לי שתהיה בעיה לשבור אותה!
לפתע פרץ אבי לחדר, כשהוא מחזיק את הסכין ביד, בפרצוף מטורף וזועם.