הקופסה- פרק 1: יום הולדת שמח!

"נו אד, פתח את המתנות!",אמרה לי אמי.
זו הייתה מסיבת יום ההולדת ה-15 המשפחתית שלי.
"תראה מה הבאנו לך, חמוד", אמר אבי.
קרעתי באטיות את עטיפת המתנה שאבי הביא לי.
"רובוט צעצוע! זה בדיוק מה שרציתי!", שיקרתי.
"אין בעד מה, חמוד", חייך.
"ועכשיו את שלי", חייכה אמי.
קרעתי את העטיפה במהירות כדי לגמור את העניין.
או, זה מקורי. תיבת תכשיטים. לפחות היא מקושטת.
"תיבת תכשיטים…", ניסיתי לחייך באילוץ, "תודה…?".
"אני יודעת שזה ניראה מטופש, אך הקופסה הזו", הדגישה, "עוברת מדור לדור במשפחתנו, ואני ואביך חשבנו שזה הזמן למסור לך אותה! אולי עוד תגלה שהיא מיוחדת", אמרה, והוריי יצאו מהחדר.
'טוב, אוכל לשים את הרובוט בתוך הקופסה ולדחוק אותם לפינה חשוכה בארון הבגדים שלי', חשבתי,' ובכלל, מה יש בתוכה?'.
ניסיתי לפתוח אותה לשווא. בחלקה העליון של הקופסה היו שלושה חורים זהים, על יד כל אחד ניצב עוד אחד מהסימנים המוזרים.
הצמדתי את עיני השמאלית לחור האמצעי, והתאכזבתי, מכיוון שהיה שם קרש שחסם את פנים הקופסה.
'טוב, בטח לא משהו מיוחד', תהיתי.

***
שאלתי את אבי אם הוא יודע איך לפתוח את הקופסה והוא ענה לי שאוכל ללמוד על אודותיה בספרייה. כמובן שלא הלכתי לשם, אני לא מהטיפוסים שחוקרים.

***
רינג.
פעמון הדלת העיר אותי מהשינה.
"מה- מה השעה?", שאלתי מתוך שינה.
השעון שתלוי על הקיר הראה 3:45.
"אמא? אבא? אתם עונים?", שאל, אך ללא תשובה.
קמתי בעוד אני משפשף את עיניי ומסדר את שיערי החום.
צעדתי לעבר הדלת, סובבתי את הידית באטיות- מה שהשמיע חריקה, ופתחתי אותה.
אף אחד לא היה שם.
'אנשים חסרי חיים', חשבתי.
והסתובבתי לחזור למיטה.
נשמעו צעדים, אז הסתובבתי חזרה במהרה.
מתחת לדלת הוחלק מכתב.
הרמתי אותו.
היו כתובות עליו שלוש מילים: יום הולדת שמח.
ואז עוד משהו הגיח מתחת לדלת.
זו הייתה סכין.