"הקופסא" – פרק ט' מאת אסנת צדוק

"הקופסא" – פרק ט' מאת אסנת צדוק

קפואים, נטועים למקומם הביטו מרק ולונה אל החלון. חושך שרר. האור החיוור שבקע קודם לכן מהחלון נעלם כעת. שתי דמויות הופיעו לפתע בחלון . פניהם תרים אחרי תנועה לא מבוקשת. מוודאים שהצעקה שלא הצליחו להחניק ,לא היכתה גלים מעבר לחדר בו שהו.

מרק ולונה התכופפו באחת, תופסים מחסה. מרק היפנה מבטו אל לונה, מתקרב אליה רוצה להבין את מה שהתרחש כרגע מול עיניו ..
"את מנסה להרוג את שנינו? " סינן מבין שיניו.
"הם אף פעם לא נשארים פה. אינני יודעת מה קרה" התגונן קולה בלחש.
הוא סקר אותה, מבטה היה כנה.
האדרנלין זרם בעורקיו. הוא התכופף שוב, מציץ מפעם לפעם אל החלון ואל הדלת. הדמויות נעלמו מהחלון.
בדיוק כשהחל לזוז לכוון הדלת, נפתחה זו לרווחה ושני שומרי הראש עם אקדחים שלופים בידיהם הגיחו החוצה.
הוא הכיר את שני הברנשים הללו שהציעו לו עבודה. כעת הביט בהם סוקרים את השבילים, עושים צעדיהם אל עבר המכונית שחנתה, מחפים זה על זה.

מחליט להתעמת עימם, נעמד לפתע מרק על רגליו, אך עוד בטרם עשה את צעדו הראשון, עוד בטרם הבחינו בו השומרים, חש זעזוע חזק בראשו. הוא התמוטט לאחור, גופו קורס בזרועותיה של לונה. היא השכיבה אותו בזהירות על האדמה היבשה, כה כבד היה. היא בדקה את דופק צווארו חוששת שהיכתה חזק מידי, מוודאה שעדיין הוא חי. היא לא רצתה להרגו, רק לעכב אותו. היא היתה מוכרחה לעשות זאת, הוא הרי היה מונע ממנה להגיע לקופסא בשלב זה או אחר. אסור היה לה לבזבז זמן כעת והיא ידעה זאת. עוזבת אותו החלה לרוץ לכוון מכוניתה מודעת לעובדה שלקופסא ישנם כעת בעלים חדשים.
יושבת במכוניתה חיכתה בשקט שהמכונית השחורה תצא מהשביל המפותל. כשאורות המכונית העוברת היכו במכוניתה מיהרה להתכופף. יוצאת לדרך בדממה, עזבה לונה את מה שהותירה מבלי להסתכל לאחור.
היא תתגעגע אליו, היא החלה להרגיש זאת כעת. היה בו משהו אותו לא יכלה להסביר. הוא היה הראשון שעמד על קנקנה תוך זמן קצר והמשיכה ביניהם רק הוסיפה ועיבתה את חבלי הקשר שהרגישה. מקווה שיסלח לה, עשתה את דרכה בעקבות מכונית המרצדס השחורה.

שוב הכאב הזה בראשו…
הוא קם, נשען על ידו לתמיכה, בודק עם ידו השניה את גודל הנזק. מביט על כף ידו הרטובה מדם החל להיזכר במה שקרה. כמה זמן הוא שוכב כך ? מתרומם על רגליו באיטיות, החל להתנדנד, ראשו היה סחרחר עליו.
מזדקף, מנסה להתייצב הביט אל עבר הבית. המכונית לא היתה שם. לונה לא היתה שם.
"הכלבה הזו חושבת שתיפטר ממני " נהם בינו לבין עצמו.
הוא החל לעשות את דרכו חזרה אל השביל ממנו באו כשלפתע נזכר שלונה בוודאי לקחה את מכוניתה ונסעה.
עומד על מקומו החל לאמוד את מצבו. גם אם יגיע לשביל, לא יוכל לגמוע ברגל את המרחק הרב עד הכביש הראשי, במיוחד כשהוא פצוע בראשו ופיצעו מדמם.
הוא הביט אל הבית. מחפש במבטו אחר הגראג'. פוסע מסביב, משתדל לא לגעת בשום דבר שיכול לשאת את טביעות אצבעותיו מצא את מה שחיפש. מכונית פורש ספורטיבית שחורה חנתה לצד שתי מכוניות משנות העשרים והשלושים. המכוניות היו שמורות היטב, בוודאי היוו רק חלק קטן מהאוסף הרב של ג'ון. הוא הציץ פנימה לתוך מכונית הפורש, המפתחות היו בפנים, מחכות לו. "ג'ון בהחלט ידע איך לחיות את החיים הטובים" חשב כשנכנס לתוכה. טנק הדלק היה מלא. חליפה שבעל המכונית הוציא מניקוי יבש היתה עדיין תלויה על וו החלון. מרק הושיט ידו אל החליפה, קילף מהקולב את הג'קט ולבש את החולצה הלבנה, דוחף את שוליה את תוך דש מכנסיו. הוא לקח את העניבה וליפף אותה סביב הפצע הפתוח בראשו… מהדק אותה בחוזקה, מחניק צעקת כאב.
הוא יתן לה לשלם על זה, ניחם את עצמו .
המנוע הרעים כשלחץ על דוושת הגז מכוון את מכוניתו החדשה אל השביל החשוך אינו שם לב שזוג עיניים כחולות מביט בו כעת מהחלון.