"הקופסא" חלק ו' – מאת אסנת צדוק

"הקופסא" חלק ו' – מאת אסנת צדוק
המכונית האטה את מהירותה כשנכנסה לשביל הצר.
שני גברים יצאו מהמושבים הקדמיים. אחד מהם מיהר לפתוח את הדלת לאדון היושב מאחור והשני פנה לכיוון הבית.
הבית היה ישן, מבודד ומרוחק משאר הבתים . שביל הכניסה לבית היה ארוך ומוגן בצמחייה ועצים עבותים לכל אורכו. מצלמות אבטחה היו מוחבאות מעין רואה בצמחיה הסבוכה. חיישני תנועה היו פזורים בשבילים לא מאובטחים. גדר אלקטרונית הותקנה מסביב לבית. הפרטיות נשמרה בקפידה.
הבית עצמו היה מרוהט בטעם טוב כיאה לבעליו . שעונים ישנים מסוגים שונים, אגרטלים, כלי כסף וזהב, רהיטים ותמונות עתיקות, אוספים של אבנים ומטבעות ישנים ממוסגרים בתיבות שונות היו מפוזרים, תלויים ומונחים בפינות שונות של הבית. שטיחים פרסיים יקרי ערך קישטו את הריצפה בשלל צבעים ודוגמאות.
האספן הניח את הקופסא בזהירות על השולחן במשרדו ופנה לפתוח את דלת הכספת.
הוא הקיש את הקוד, פתח את דלת הכספת והכניס את הקופסא, ידו מלטפת בערגה את הבד האדום המונח מעליה. הוא חייך בהנאה. חיוכו דעך כשנזכר איך כמעט איבד אותה.
הוא סגר את דלת הכספת במהירות והתיישב על כסאו המרופד.
הוא פתח את מחשבו הנייד והביט במצלמות האבטחה. אין תנועה. הוא סגר את המסך בתנועה עייפה, שיחרר את עניבתו ונשען לאחור עוצם את עיניו. הוא היה תשוש פיזית ומנטלית.
היום הארוך נתן בו את אותותיו. החיפוש, המעקב, המיכשולים שהיה עליו לסלק.. … והיא. היא אשר אהב. היא אשר בגדה בו בצורה כזו. הוא גילה לה את רוב סודותיו מלבד אחד עליו שמר בקפידה…… כל כך סמך עליה. עשרים שנות חיים הבדילו ביניהם אבל לו לא היה אכפת. הוא נראה טוב, בכושר והכי חשוב… הוא יכל לקנות לה כל מה שרצתה . הוא היה מוכן לתת לה את חייו, כל שכן, את רכושו הרב.
היא מעולם לא אמרה לו שהיא אוהבת אותו או שתינשא לו. הוא חיזר אחריה בלהיטות והיה מאושר כשנענתה לו באחד הלילות. באותו לילה, מיוזעים במיטה, הוציא טבעת עתיקה מהמאה השבע עשרה והציע לה נישואין. היתה לו סבלנות אין קץ והוא הבטיח לה שגם אם היא לא מרגישה כמוהו, האהבה תגיע. היא ענדה את הטבעת והוא ראה במעשה אות הסכמה. כששאל ענתה שתיתן לו תשובה. הוא ליטף אותה והם חזרו להתעלס.
זה היה היום הכי מאושר בחייו.
כעת פתח את המגירה ושלף את הפריט הזהוב היקר. עיניו הכחולות הביטו בטבעת הקרה.
הופך אותה באצבעותיו נזכר ביום שבו ראה את הטבעת מונחת על שולחנו ומתחתיה פתק בו היתה כתובה שורה אחת.
"אינני אוהבת אותך. אל תחפש אחרי"
זה כמה ימים שלא שמע ממנה. כמה ימים בהם חשב כי תראה שהוא לא מגיב למשחק הקטן שלה ותופיע. הוא העטיר עליה מתנות ופינק אותה כפי שאף גבר בחייה לא פינק אותה. לפני שבוע עברה לגור אצלו, עוזבת את דירתה השכורה הקטנה.
כעת חדר השינה ריק ומכוניתה נעלמה איתה.
היא נעלמה למחרת בבוקר אחרי אותו לילה בו היו חבוקים זה בזרועות זו.
זו היתה טעות שלו. הוא סיפר לה, סיפר לה שהוא מנסה לרכוש פריט יקר ערך. פריט פשוט למראה אך מה שיש בו, ישנה את פני האנושות כולה. עיניה ברקו כשסיפר לה. הוא הצית את דמיונה וסקרנותה וזה החמיא לו. יחסה היה חם אליו יותר ויותר ככל שסרב לפרט. אותו לילה היא ניסתה להפעיל עליו את קסמיה הנשיים בכל דרך שידעה והוא נסחף לתוכה, יונק את נעוריה. באחד הרגעים בו הטריפה את חושיו גילה לה כי לקופסא יש שני מצבים.
כשהיא סגורה היא הופכת ליציקה אחת.
כשהיא פתוחה היא מסוכנת.
פיו כיסה את פיה בכל פעם ששאלה שאלה נוספת.
הוא התייחס לפתק שהשאירה לו כריב אוהבים, אינו מודע לעובדה כי האזינה לשיחת הטלפון שלו לגבי שעת איסוף הקופסא ומקום המפגש