"הקופסא" חלק ה' – מאת אסנת צדוק

"הקופסא" חלק ה' – מאת אסנת צדוק
היא אחזה בזרועו כשומעת אותו בפעם הראשונה מתעלמת מתעוזתה ומבטו החוקר.
"באיזה מצב היתה הקופסא?" שאלה בדאגה.
"סגורה" ענה מרק, עיניו לא מרפות, משוטטות על פניה, מחפשות תשובות בעיניה. הוא לא התעלם מהעובדה כי נשמה לרווחה. היא הפנתה את מבטה אל עבר מכוניתה החונה על מנת להסתיר את תגובתה.
קולט את תנועת ראשה אחז בה כממאן לשחררה.
"את לא הולכת לשום מקום בלעדי" קבע.
היא סקרה אותו שוב כמחשבת את צעדיה מחדש. לא תזיק לה תגבורת. נוכחותו הפיזית רק תגביר את סיכוייה למצוא את הקופסא. אחר כך כבר תסתדר לבד.
היא הינהנה בראשה לאות הסכמה, שיחררה את מרפקה מאחיזתו והחלה ללכת לכוון השביל. גם כשפסע בעיקבותיה חשה לונה בחום מבטו הסוקר אותה מאחור. היא הגבירה את צעדיה.
לפתע, ללא שום הודעה מוקדמת, בעודה אוחזת בידית דלת המכונית, אחז בה מרק וסובב אותה אליו בגסות. גבה נשען על המתכת הקרה בתנופה אחת, כואבת. מבטה המופתע, פיה הנפער מתדהמה רק ליבו את תשוקתו. ידיה הורמו מאליהן בתנועה מופתעת של התגוננות. הוא נצמד לגופה, מעביר אליה את כל כובד משקלו. כפות ידיה שהורמו להתגונן מפני הלא צפוי נגעו כעת בחזהו החשוף מרגישות את הלמות ליבו. מצחו שהיה צמוד למצחה היטה את ראשה לאחור, אפו דגדג קלות את אפה ופיו נפער מעט. היא הרגישה את ליבה באוזניה וגופה כאילו היה לו דעה משלו, החליט לנתק עצמו ממוחה, מכל מחשבה הגיונית ולהיצמד לגופו ביתר שאת . שפתיו שהיו כה קרובות לשפתיה רפרפו על פניה כמחפשות . היא עצמה את עיניה, חשה שעוד דקה רגליה לא ישאו אותה יותר והיא תקרוס. "מי את?" לחש, שפתיו יורדות אל צוארה, אצבעותיו מלטפות ויורדות אל המרווח בין שדיה. היא גנחה מהנאה, לא רצתה שיפסיק למרות שגבה חישב להישבר. היא הרגישה את אברו מתקשה במכנסיו. הוא פרם את כפתורי חולצתה וחפן בידו הגדולה את שדה המלא. אגודלו משחקת עם פיטמתה. ידו השניה פרמה את מכנסיה. היא נצמדה אליו ביתר שאת. ציפורניה שורטות את שכמותיו. הוא עוד לא נשק לה וזה הטריף אותה. היא חיפשה את פיו שהיה כה קרוב לפיה. לא יכולה לחכות יותר, החלה שפתה נוגסת בקלות את שפתו התחתונה, מותחת אותה ומשחררת. ידיו החליקו אל ישבנה, מקלפות את תחתוניה במורד רגליה. הוא חש בגופה הקשוב לגופו, ברעידות הקלות שרצו בעמוד שידרתה, ברטיבותה למגע ידו. לפתע קפא גופו. הוא עמד ללא ניע. עדיין נסערת ורועדת כולה, לא שמה לב לגופו שהתקשח באחת. הוא חסם עם כף ידו הגדולה את פיה.
מופתעת הסתכלה עליו. הוא סימן לה באצבעו על פיו כי לא תוציא הגה. היא הנהנה לאות הסכמה. הרעש הקל שנשמע מאחורי גבו נחלש כעת והתרחק.
הוא סובב את ראשו, דרוך מתמיד. עיניו הבחינו בשפן קטן שהיה עסוק בענייניו.
הוא חייך בהקלה. הוא החזיר פניו אליה מלטף את שערה ברכות אין קץ, עובר עם אצבעו על גבותיה, ריסיה, אפה ונעצר באמצע שפתיה, מפשקן ברכות, מחדיר את אצבעו אל פיה. "אנחנו צריכים לזוז. אינני יודע מה יקרה לך אם לא נצא עכשיו" אמר בקול רווי תשוקה. המומה מרגשותיה, רועדת כולה, הרימה את חולצתה ולבשה בחיפזון את מכנסיה כשהיא מדלגת מרגל לרגל מנסה לייצב את עצמה תוך כדי. השינוי המהיר והחד גרם לה לאבד את שיווי משקלה והקשה עליה להחזיר את עשתונותיה. היא פתחה את דלת מכוניתה ונכנסה במהירות פנימה, סוגרת את הדלת בטריקה רמה. הוא נכנס אחריה, ממלא בנוכחות גופו הגדול את מקומו לצידה.
ידו הונחה על רגלה כשהתניעה את מכוניתה, מלטפת אותה לכל אורכה, נעצרת בין רגליה. היא בלעה את רוקה והתניעה.
"לאן אנו נוסעים?" שאל.
"אליו" הייתה תשובה הנחרצת