הקולות פרק ראשון[תיקון]
יום רגיל כמו כל יום. קמתי בבוקר,צחצחתי שיניים,התלבשתי במדים של חברת המחשבים בה עבדתי והסתרקתי ליטפתי את כלבי פוצ׳יק שקפץ מאושר והאכלתי את חתולי כדור צמר או בקיצור ״צמר״ שבקושי זז ממקומו יצאתי מהבית בהרגשה טובה,אך מוזרה ונעלתי את הדלת. נסעתי לעבודתי כרגיל ובאמצע הכביש הייתה תאונה. היו שלל כתבים,צוותי כיבוי ,ניידות משטרה וכמה אמבולנסים וכמובן שאנשים סקרנים רצו בכל מקום הכי מוזר שכשנסעתי שם הייתה לי תחושה נורא רעה עצובה ולא ידעתי למה . זה היה יום עבודה רגיל אבל שיחת הטלפון שינתה הכל:
(צלצול טלפון נייד)
עניתי בהיסוס כי בדרך כלל לא התקשרו אליי בשעה כזו״הלו״
ענה לי מישהו עם קול עמוק ומלחיץ״שלום הגעתי אלינור נקיפלוב?״
נבהלתי מהעובדה שהוא יודע את שמי ועניתי בשקט״כן למה מה קרה?״
האיש המוזר ענה לי בקול גבוה יותר״אני מתנצל להודיע לך בצורה כזו אבל..״
לפתע השתרר שקט והרגשתי כאילו מישהו צופה בי לא מישהו רע אלא מישהו שאוהב אותי שרוצה בשבילי רק טוב הסתובבתי ולא היה אף אחד
עניתי לאיש בלחץ״אבל מה? מה קרה? מי אתה?״
האיש חזר לקולו העמוק״אני פקיד ממד"א מתנצל להודיע לך שאחותך נהרגה בתאונת הדרכים בכביש 1״
נחנקתי מדמעותיי ומנסה להקשיב ברוגע ״אתה צוחק? עברתי שם ליד התאונה היום!״
הפקיד ענה לי באדישות רבה ״אני מתנצל ומשתתף בצערך להתראות!״
-ביפ-ביפ-ביפ-ביפ-ביפ-ביפ-ביפ-ביפ-ביפ נשמע קול הניתוק מהטלפון
נדהמתי בכיתי ממש חזק אחותי שממש אהבתי כבר לא לידי יותר טשטב הרגשתי את אותה ההרגשה כאילו מישהו צופה בי ומחייך אבל דואג לי לא ידעתי מה קרה?,מה עשיתי רע שזה מגיע לי? לפצע הגיעה מזכירה שפנתה אךיי בקול מתכתי ועמוק פנתה אליי ואמרה ״המנהלת שמעה על מה שקרה את משוחררת לחודש״
גמגמתי בבכי ״תודה״ וקמתי לאסוף את דבריי
תגובות (0)